[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ניר אזולאי
תודה לכיפה אדומה על האיור

http://nirazulay.blogspot.com/
 nery

אל היוצרים המעריכים את ניר אזולאי
חורף אחד בשנה לא ברורה, נולד בן אדם ברור עוד פחות,
אי שם בכביש המחבר בין ראשון לרחובות.
מאז, מנסה אותו אדם, ללא הצלחה, למצוא את דרכו
בעולם.
בשנה כלשהי לאחת הספירות שלו, החליט אותו אדם לכתוב
יומן חיים.
מכיוון שעצלות היא קו מנחה בחייו, החליט להותיר את
רשמיו באוסף שירים וסיפורים קצרים (הרי מה הטעם
לכתוב סיפור שלם, אם אפשר לתמצת רעיון לשורה אחת?).
דרך כתבים אלו, ניתן לחוש בנושאים המעסיקים את
מחשבתו, ובהתפתחותו (אי התפתחותו ליתר דיוק) במשך
הזמן.

השירים ממוספרים לפי סדר כרונולוגי. הסיפורים
ממוספרים במספור נפרד (יש לציין כי הם מפוזרים בין
הארכיון וקטגוריות שונות).




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פוקרמן: היא מאלה שאוהבות לטייל ולצחוק וליהנות מהחיים.
JJ: הבנתי. וזה רע, איך?
פוקרמן: לא אוהב אנשים שאוהבים את החיים. הם תמיד גורמים לך
להרגיש חרא.

אסנת: ישרים מקבילים הם ישרים הנמצאים באותו מישור ואינם
נפגשים, גם אם יאריכו אותם ללא הגבלה.
ניר: לא למדנו את זה כבר ביסודי?
אלון: לא זוכר. אתה בא לפרדס בהפסקה?

אזולאי: רד בול עם הרבה קרח בבקשה.
ילדה בוכה (איגור): מה קרה אתה לא מזמין הייניקן?
אזולאי: נמאס לי כבר מהחרא הזה. על כל בירה צריך אח"כ 400
כפיפות בטן. למי זה טוב? וחוץ מזה אמרת שהיום יושבים ומתכננים
איך לכבוש את העולם.

בעוד אני נלחם בשני תנינים אני שומע מן רעש, ומוצא את עצמי
במרכז עזריאלי עושה שק קמח לארקדי דוכין. בדיוק כשאני עומד
לקרוס ולאבד כל עניין בחיים, אני מתעורר לתוך נעימת "הסנדק".

ניר: Alopecia Areata.
שי B: איך?
ניר: Alopecia Areata.
שי B: נשמע כמו שם של כוסית...

בית נעול, למי זה טוב?
מסובב מפתח, פותח דלת, הכול חשוך.
דווקא היום, שאני חוזר מוקדם, הם החליטו לצאת?
איזה חושך.

בבית
אלופסיה: אני רואה שאתה מתגלח לכבודי... יוצאים היום?
ניר: כן, אני חייב להתאוורר קצת, השתגעתי כבר מלהיות אתך כל
היום.

"אתה לא מאמין איזו שרמוטה היא" אומר חסה וכל מילה שלו ננעצת
כמו סכין בלב, "היא שכבה עם יוסי, ברק, אסף. אתה לא מבין, כל
נס ציונה עלתה עליה".
לא משנה כמה שנים עברו מאז, זה עדיין אוכל אותי מבפנים.

"ואתה יודע מה הכי מבאס?" התהפכתי בחזרה.
"מה?"
"שכולן זונות"


לרשימת יצירות השירה החדשות
25 נרות על העוגה הבאה
את מבינה?

אני לא אחת כזאת
אני צריכה נרות
יין וכינורות

מרחוק גם אנשים שרצים
מתקדמים נורא לאט

לא חשוב איזה צבע היא אוהבת
אם אין כאן משיכה

מתחיל איתה
היא אומרת "תסמיק"

קומץ ששורף את קומץ הכבוד שנשאר
ועוד דמגוג שואל: "לאן הגיע העולם?"

אני עכשיו עומד ואת על הידיים
מהתיק באומנות שולפת מצלמה
בוא נישאר בני 20 לנצח
החיים הם הפסקות מן השגרה

רק שהדרך לא תיגמר אני אומר לעצמי
הרבה זמן לא היינו ככה רק אתה ואני

פורוס מחפש דרך לבזבז את הזמן
נימי נים זורק, "רק שלא נתבזבז גם"

התקליט אליו את מכורה
התוכנית שלמדת לאהוב
הסיפור ההוא מהילדות
זה שנפלת באמצע הרחוב

יושב במשרד ממוזג ונמאס
בחוץ כנראה הכול כבר נמס
שרוע על כסא בוהה במסך
נזכר במה שאמרתי לך

מדמיין את פנייך
האם תחייכי
אבל את השיר הזה
את לא תקראי

זה כבר אמצע הלילה / כולם שותים כולם שוטים
אני והיא כבר שיכורים / מכל המבטים

רואה אותך בג'ינס כחול, ושרשרת על צוואר
בוא אלי אני רוצה, להתעורר איתך מחר

את עובדת בשביל כסף, אני ואת זה בחינם
משחת שיניים השארתי בארץ, העקרונות השארתי גם

וניאו את קראת לי, כשעשינו אוהל מהשמיכה
אל תלך תישאר איתי, ולבשת לי את החולצה

תחלופה של מיטות זיכרון מהדהד
שייק בחוף מסיבות חיוך לא יורד
ומפעם לפעם בין לבין רגעים
מבט לשמיים "תודה אלוהים"

נכנס למכונית, צופר לשמיים
אבל שלוש שנים, אני כאן בינתיים
חושב זה יום לים, זה לא עניין של מים

מלחמות של תפוזים
בהפסקות בית ספר
דברים שלא מספרים
עשינו שם בסתר

ברחוב היית חולף דרכה
אולי מסתכל אולי מרחם
אבל כאן בדונם המרובע הזה
אפילו לה יש שם

זה הלהיט שלי
מקום ראשון בכל מקום
אז מה אם אין בו מסר
זה הכי חם שיש היום

רציתי לכתוב שיר
שיר של אוהבים

למגרש הלבנים הישן
"כולם" היו באים
לא "אין לי זמן"
לא "יש מבחן"

זה אחד מבין אותם ימים
כדור שלג אימתני
ואתה מפסיד הכול

אם הייתי מתנשק עם מלכת הכיתה
כי לא הייתה לה שום ברירה
יכולתי לעשות זאת האמת
כשבחרתי ב"חובה"

פעם מכונית מהמין השני
הייתה עוקפת לתוך האופק
פעם היינו מוסיפים
30 קמ"ש לדופק

בהתחלה היה נחמד איך הלכתם יד ביד
לך זה הרגיש שונה ומיוחד
מתחת לפוך בלילות לא היית לבד

כולם בוכים עכשיו
חלק עם דמעות וחלק בלי
חלק מסתתרים מאחורי משקפי השמש
וחלק מנצלים את סופות החול לשפשוף העיניים

היה זה חורף שנות 90
היינו כמה חברים
יושבים בלילה במנחת
דרך עפר, מין שביל גישה,
צמוד לשדה התעופה
והלב מעט נצבט

נפגשנו אז בבר
את בטח זוכרת
הצעתי לך משקה
אמרת: "לא מעשנת"

אני זוכר אותך רוקדת
מבין כולם חייכת אליי
ואני הבטתי בך
את שמת לב בוודאי

בוקר.
עוד בוקר.
אותו דבר.

תכפיל או תפצל רק תמהר
כי הקלפים כבר מזדקנים

ונזכר איך אז נשברתי
מה שכחתי כבר שכחתי

וזה נובע מקנאה אני הרי יודע
שהיא רק רוצה שאכתוב שיר עליה

היא רוצה שאכתוב שיר
אבל לא סתם שיר
היא רוצה שאכתוב שיר
עליה

לפני שנה נפגשנו
שם ליד המדרגות

כל צעד מאז היה נגד הרוח
כמו סערה ארורה רק ביקשתי לנוח
ואולי מחר זה ירגיש כמו סרט
תצא קרן אור, והכול יהיה אחרת

חיכיתי שהיא תעבור
תקופה כזאת אפורה

רוצה לרוץ בים ולא בחיים

אתה אוהב אותי?
תמיד היא שואלת

חשבו קצת ומצאו פתרון
העלו מיליון רוסים

יכולתי להביט בשמי שקיעה
יכולתי לראות סרט
יכולתי להנות מהבריאה
יכולתי, יכולתי לבחור אחרת

זה היום האחרון שלי
חושב על כל הנשארים
נשארים רק זיכרונות
אז מה טעם החיים?


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות

מתחיל איתה
היא אומרת: "תסמיק"
מספר לה בדיחה
היא אומרת: "עתיק"

אקוסטי



שנינו מחובקים מסתכלים על העמק
תראי כמה הוא ירוק אולי הוא מצויר
יותר חזק לפתע את לוחשת
העננים יוצרים איים של תאורה

רוק

זה כבר אמצע הלילה / כולם שותים כולם שוטים
אני והיא כבר שיכורים / מכל המבטים




כשאני אהיה
גדולה, אני רוצה
להיות...
כרובית!



חסה ננסית


תרומה לבמה





יוצר מס' 61051. בבמה מאז 18/4/06 21:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לניר אזולאי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה