|
זה העצב המתוק שקורא מתוך עיניה, קורא אליי היישר מתוך הלב
לאחוז גופה וזרועותיה, להפיג את כל מה שכואב.
זה החום של זוג שפתיה שנלחצות עמוק לשלי,
חורט שבילים של אש בעורקיי, שבילים של אש בזכרוני.
|
There's nothing like the sweet sadness in her eyes
calling to me straight from the heart ,
reaching for some arms to hold her tight ,
make her feel safe through the night .
|
"Day by day...
only a day away
away and away
will u take me
someday?
|
האני שלי, הוא לא אני
רק דמות נוספת, מעטה חיצוני
שעולה כל יום עוטה את גופי
ועוברת את היום במסלול האיטי
|
"אני לא כמו כולם", אמרתי
ובכל ליבי לכך התכוונתי
מעולם לא הייתי כמו כולם
תמיד אחר, שקט ,מופנם
תמיד ביישן בקרב בני אדם
|
בגופו של אדם יש שיר, בן זקן הוא או צעיר
בין השרירים לעצמות בין הלב לרגשות, שיר נכתב.
|
בחדר לבן עם תמונה של ינשוף
וילון משבצות וחלון די שקוף
|
האהבה שלך רדפה אותי
לא נתנה לי מנוח
כל אישה לפניך עוד הותירה בי קצת כוח
|
האהבה שלך רדפה אותי
לא נתנה לי מנוח
כל אישה לפניך עוד הותירה בי קצת כוח
|
שנים רבות נדדתי ברחבי ממלכתי
בחיפוש מתמיד אחר החצי השני,
|
היום ראיתי אותך.
לא בפעם הראשונה בחיי ולא האחרונה,
|
את קמה בבוקר ושורפת לי את הלב
מוסיפה עוד עוגמה וכאב, שיהיה עשוי היטב.
משחקת ברגשותיי כבצעצועים,
מנסה לראות מה זה עושה לי בפנים.
גופך נשק ופנייך תפאורה,
צער ויגון מציגים, של נפגעת לכאורה.
|
לו יכולנו לרקוד ביחד , רק שנינו
חופשיים מתחת לשמיים ללא משקל על גבינו
אז הייתי אוסף אותך אל חיקי ,מחייך
ובצעד וסיבוב את גופך אליי אוסף
|
נשמתי ממני פרחה ואת לבי לקחה איתה
וקליפת גופי העצל, כמו זקן היושב בצל,
ביום של שמש מסביב, כמו קיץ או אביב,
בוהה בעוברים ושבים מחפשת ריגושים.
|
הקומקום שלי רותח והמים בו קוצפים
איך נכנסת ויצאת מחיי כך לפרקים
|
"לבן הוא הצבע של התחלה חדשה..."
זה מה שאני חושב, שעובר בראשה
בכל יום מתיישבת מול הבד הלבן
מתחילה בתנועות שסיפורן עתיק ונושן...
|
טיפות של גשם על פניי
זולגות לתוך פי ועל עיניי
טיפור של אושר, טיפות של אור
טיפות של לילה שיש לזכור
|
בבוקר היא קמה, בוהה לה בחוץ
השמש זורחת, הלב קצת לחוץ
פרפור וצביטה, כבדות בנשימה
זהו בוקר אחר, עכשיו היא שונה.
|
אורו של הבוקר על עורך השחום
עוד חרוט בזכרוני כתמונה,
מגלה ומלטף במגע כה קסום
מיתאר עוצר נשימה.
|
בינות לחדרים, אני שומע רחש -
את רחש ליבך דופק בפראות
|
בחלום הלילה כבחלום היום
לא עוברת יממה בלי דמותך מול עיניי
מתקרבת אליי עת לבי עובר לדום
במגע של שפתיים נושקת שפתיי
|
כף ידה של אישה את חותמה בי הטביעה
ענוגה ורותחת, בקלילות אין קץ בנשמתי פרטה
חודרת ללבי כמו שמש ואור
חודרת ללבי מבעד שרירים ועור
|
כשהלב אוהב, אוהב גם הגוף
אהבה שלמה שכולה טירוף
מחול של חושים מעורבבים יחדיו
שאינם מסוגלים לראות מעבר לכאן ועכשיו.
|
הערב יורד על העיר בשחור
שני אורות בכרך הזכירו ימים של אור
זכרונות עבר לפתע נעורו בי
זכרונות של אושר, כשהיית עוד שלי.
|
לו יכולתי כל חיי לדעוך
לתוך זרועותייך, באורך החם לשטוף
|
לילית ראו עיניי להרף עין
בוהקת לאור היום ונבלעת לה בליל
|
איך אדע כל יום איך את נראית? מה את לובשת?
איך אדע אם את עצובה או צוחקת?
איך אדע מה מציק לליבך?
|
לכל אדם יש זמן ומקום משלו, שבו הוא יושב לבדו
עם מחשבותיו, זכרונותיו וחשבונות נפשו.
ברגעים אלו, יושב אותו אדם, מנסה להבין את מקומו בעולם.
שאלות גדולות עולות לראשו, שאלות ברומו של עולם,
אך אפשר גם לומר, ברומו של אדם.אך אפשר גם לומר, ברומו של אדם.
|
אני היא הנפש הכלואה בבשר,
אני הוא הרגש הכל כך מוכר,
|
ביום שראיתי אותך ידעתי שלווה
|
רוחות של תשוקה מנשבות חזרה
וגופי וליבי דרוכים בעוברה
|
שמש של בוקר חממה את גופנו
באורה הרך ליטפה את עורנו
קרניה נוגות על עורך הצחור
ומשתקפות חזרה מפזרות את הקור.
|
תנו לי לבכות דמעות של כאב
|
|
|
איזהו הגיבור
הכובש את
כובשו.
אודיסאוס מייעץ
לעם הפלסטיני. |
|
