|
נולדה בשנה שהיא מספר שלם, אבל באמצעה.
אוהבת, מעריכה ולעיתים חוששת ממילים.
חושבת שגם אם אינן פוגעות, יכולות לסמן מטרות בצורה
נהדרת.
תמיד חשבה שהיא בצד המעריך את הכתיבה ולא היוצר אותה
עד שיום אחד בהיר ראתה במקלדת יותר מאשר ממשק לעבודה
אלא גם ליצירה...
והשאר ייכתב בספר דברי ימי הבמה החדשה.
האוטובוס בדיוק לקח את הפניה ברחוב הזה שאני אף פעם לא זוכר
איך קוראים לו, אפילו כשאני לא שותה. עליתי עליו בשעה 23:30
ואמרתי שלום לנהג. העניין הוא שזה לא היה מוטי.
|
בפעם הראשונה שהלכתי על המים היה לי קצת קר. זה היה חודש יוני
ולמרות זאת, בגלל שזו הייתה שעה די מוקדמת, היה די קריר בחוץ.
|
כשהייתי קטנה שאלתי את סבתא פעם מי זו הנערה שם. היא אמרה לי
בפשטות שהיא החברה הכי טובה שלה.
|
זה היה בוקר חם ולח. היא פתחה את חלון חדר השינה שלה ממרומי
הקומה ה-13 שבה התגוררה ומשב רוח חמה נכנס אל הבית. הקרירות
המבורכת לא תגיע היום מבחוץ, חשבה לעצמה בעודה סוגרת את החלון.
היא השתהתה לעוד מספר שניות, בוחנת את האנשים השפופים המהלכים
ברחוב
|
בפעם הראשונה שעיניו של מאוריציו ארתורו נחו על גופה של
פטריציה קורלינה הוא הרגיש את אותה הרגשה שיש לצמא שתר אחרי
מים במדבר במשך שעות ומוצא לפתע כד של מים צוננים להרוות את
צמאונו.
|
החוק הבסיסי הראשון של הרכבת קובע שאין להתיישב, במידת האפשר,
בשמינייה מאוישת. האישה לא ידעה את זה.
|
הוא היה שקוף.
לא ממש שקוף - ראו אותו והיו לו צבעים, אבל הוא הרגיש שקוף.
מסוג האנשים האלו שלעולם לא תבחין בהם ברחוב. גם אם תתקל בהם
ואפילו אם תגיד סליחה - לא תטרח להפנות אליהם מבט. הם שם -
אבל הם פשוט שקופים.
|
הציטוט הזה נגע נורא לליבי...
|
תמיד יש אור בקצה המנהרה...
צולם בצ'כיה, עובד בפוטושופ.
|
משהו חי בתוך סביבה כמו-מתה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בראשית נברא
היקום. דבר זה
הכעיס אנשים
רבים, ובכלל
נחשב צעד רע
למדי.
המדריך לטרמפיסט |
|
