|
העיר גשומה סוף סוף והלילה מתרחש בה, נדמה לי שכולם מזדיינים
אחד עם השני,
רוצה להיות חלק מהלילה הזה,רוצה סיפור אפל לספר לעצמי
בבוקר,ללכת ברחוב
ולחשוב שיש לי חיים.
|
בית קרקע קטן בישוב פעלים בצפון.
חלונות סגורים, תריסים מוגפים. ריח עשן חדש ישן עומד באויר
מצומצם.
אישה בגיל העמידה יושבת על כורסא מהוהה, מחזיקה סיגריה שצריך
מזמן לאפר.
|
החורף הביא לי איתו משהו זר
אני אומרת,
לא כמו שציפיתי
כי לילה קיצי אכזר
של געגועים
תמיד מביא רצון
למשהו אחר
ועכשיו...
|
בלילות אני יוצאת מן הקורים
בלילות אני שותה
נמלאת קדושה
ומקפצת לצוד ריגושים
|
אל הגן הזה
אל הספסל
מקושט בגללי ציפורים
הבאתי אותך
|
מפרקת את השקט
המוחלט הזה
לחתיכות
רוצה לעוף
|
המצב הוא תמיד
עדין מכפי שהוא
נראה
לא אדע
עד שארמוס אותו
בלי כוונה
|
רגע אחד
עיניי מצטעפות
בתשוקה לגעת
אני בערה
של משהו שרוצה
לתת עונג
|
אותם רגעים שהחרטה מתגלמת בהם
לעולם יצמררו לי את עמוד השדרה
באותם רגעים התשוקה משקרת
אפשר לקרוא להם רגעי אהבה לא פתורה
ואם נרצה שנינו באותו רגע
ואם לא
|
נשאר לכתוב
עוד שיר
על מה שאין בי
מה שיש בי
לא יוצא
לא הולך לשום מקום
|
פסגות שיכורות
מזדגגות בשורות
תהומות המומים
מקבצים ניחומים
|
|
|
אם ניוטון לא
היה זורק תפוח
על האדמה , היא
לא היתה מושכת
אותנו כל הזמן.
האנציקלופדיה
בליטניקה |
|
