|
ברוכים הבאים.
נמרוד דור (שמו האמיתי הוא נמרוד נוטע; בעבר נודע
תחת האניגרמה "דורמן טעון", ומשם שמר את ה-"דור");
יליד אוגוסט 1977, הוא משורר וסופר חובב, בדרכו
לעשות את הצעד הבא מזה כבר כמה שנים...
שלושה ספרים מומלצים:
"מעשה גנז'י" / שיקיבו מוראסקי (הוצאת שוקן /
ירושלים ותל אביב / תשל"א)
"שם הורד" / אומברטו אקו (הוצאת זמורה ביתן / תל
אביב / 1998)
"חולית" / פרנק הרברט (הוצאת עם עובד / תל אביב /
2001)
מה שהמערכת אהבה:
עוד
אחד ברגע
בנאליות
מהו המקום הזה
משפחת שיילוק הרחבה
מה שאתם אהבתם:
אדים מלטפים חלונות מוגפים
אכזבה
סיפור בהייקו
נאלצתי לכתוב סיפור קצר
בוקר של אחרי
זה אני
פנטום
אסטמתי
המנורה של ריק
מזל של בתולה
גמל שלמה ונאקת שלמה
מה שאני אהבתי:
הכל! (לפחות חלק מהזמן) כלום (מאז ש... ועד היום).
"זה קו ארבע," אמרתי.
"בחור צעיר, אתה לדבייר עברית? שאלתי אם זה מגיע לעלייה?..."
לחצתי על דוושת הגז, ומיד על הבלמים, כי 'אימפרזה' חתכה אותי
משמאל.
"מגיע! מגיע... אדוני."
|
שמועה גונבה למשושיו, כי נאקת-שלמה יפיפייה, בת לאם מוצלחת
ונכדה לסבתא מוצלחת עוד יותר, נינה לסבתא-רבא מהוללת ובת-נינה
לסבת-סבתא מיתולוגית וכולי עד עשרים וחמישה דורות בעבר, החליטה
למצוא לעצמה חתן ולהשתקע בחורשה לזוגות צעירים.
|
מקס לפתע הזדקף, מערער את שלוות הזונה וגורם לספל להיפלט
בטיסה, מתיז בעקבותיו את שארית המרגריטה לכל עבר, ובמיוחד על
פניו של הלקוח, משווה לו מראה זועף. הספל התרסק לתוך רפליקה של
ואזה מתקופת מינג, שאיבד שיווי משקל והתרסק על מעט הרצפה שלא
כיסה המרבד. צירוף מקר
|
אז נפניתי להניח את הדובדבן בכריכה קשה על הקצפת הפירמידלית.
'סיפורי אלף לילה ולילה', שאגה הכותרת באותיות מוזהבות על פני
רקע פלסטי כהה ומחוספס, וסימניה קטנה, צהבהבה, בצבצה לה בין
שני עמודים.
את זה עוד לא קראתי!
|
העיניים היו נעוצות באולד-פאשן, אבל האוזניים צותתו בלי בושה
לשיחה של שני בחורים. דווקא מאחורי הגב שלי החליטו לדון
בענייני דיומא. מצורף בזאת תעתיק לא רע של אותה שיחה, באדיבות
זיכרוני, שלעיתים לא רחוקות מטעני. בכל זאת, זה לא היה השוט
הראשון:
|
בינתיים החליט לכתוב אודה ללבנה, בתקווה שתעלה. גורר-זוחל עצמו
באיטיות מגושמת, שכן לא יכול היה לקפץ, העמיק ירבוע אל תוך
המחילה והתיישב אל מול מכונת הכתיבה שלו.
|
לא כל כך הפריע לה, שלא ידעה עליו פרטים רבים. היא ידעה מיהו:
אדם חם ומתחשב, נדיב ואמיץ לב. רגיש לחולשותיה, מבריק ביכולתו
לתקשר, עם כל מי שנפגש עימו. היא ידעה מה החברות שלה חושבות
עליו וקינאה לו לא מעט בשל כך. הוא היה מקניט אותה על כך
לעיתים ספורות והיא אהב
|
מגרש הכדורגל הקטן. הדשא. החברים, ששירתו עימו. כולם נעלמו
ביעף. כל שנותר הוא היעד. המטרה. הכול התכנס בו ברגע אחד, למה
שאימנו אותם להיות - נבחרת מאוחדת.
|
- מדוע שאביא עצמי לכאן?
- מדוע לא?
- האם אין לביתי תקווה, שאצא ממנו ואעקור למקום זה... צחיח כמו
הגהנום.
- ביתך שמור ובטוח. קיומו ייזכר לדיראון. והמקום הזה נמצא
בטבור העולם.
- טבור העולם היא ירושלים. המקום הזה הוא תעלת ניקוז מתוך אותה
בטן רכה...
|
לפתע קיבלתי הארה. הם מחפשים להשתעשע. אם אצליח לשעשע אותם
מספיק אולי אוכל להציל את כולנו. המצב, בסך הכל, היה נואש. כבר
חטפתי מכות, איום האונס מרחף מעל ראשי וראשן של שאר הבנות. כל
מה שנותר לי לעשות היה לומר: "אני אמנם בתולה, אבל זה משחק של
תינוקות".
בהפגנת
|
ואז זה קרה.
במקום לבחור את סוג היצירה הנכון, כלומר "שירה", שכחתי להתעסק
בתפריטון הזה וברירת המחדל שלו, למי שלא יודע, או יודעת, שכן
בל נפלה בין אישה וגבר בעניין מהותי זה, ובכן, כפי שהתחלתי
לומר, ברירת המחדל היא "סיפור קצר"...
|
שיר החל להתנגן. היא זיהתה את המנגינה. היא זיהתה אותה, עוד
לפני שזכרה מדוע הלחינו אותה. היא זכרה את הגיטרה מתקתקה. את
המצילה הרכה, מלטפת את הפסנתר המלודי. דמעות החלו נקוות גם
בעיניה. כל מה שקורה מסביב היה גורם להן לרדת, גם מבלי לדעת את
מה שידעה עכשיו.
|
אדים מלטפים חלונות מוגפים
מסתירים הצינה מעורינו
|
מדוע ליבי נפל בינות אשכים
מה הוא עושה שם, הטהור, התמים?
והאם טהור הוא באמת
האין אשכיי הם שמשנים כעת?
|
אז מה הסיפור פה בעצם?
אז מה, בעצם, הבעיה?
אז מה הספק, מה הקטע?
לא ידעתי, לא יודע, לא אדע.
|
זה אני יפתי
כאן אני מחכה
בואי תצאי
בתקוה מפתה
|
לא אדע את הרוח
בשעתה השנייה של ריצה
|
רגל על רגל על רגל
יד על חזה על כרית קמוטה
|
טעמי את הטעם
של הקשת הזוהרת
מן האור שבעיניך
שזולג עד לשפתיים
|
הבנאליות מלטפת'ותי בחום חום
ונוגעת בי בלחיים ובעפעף
הצמירמור הזה, הרעד, אני עף-עף
הבנאליות מושכת'ותי לתהום...
|
את שאלייך אני... הש!
קצרה היריעה מלהכיל
קצר הזמן מלהגיד
קצרו השפות מלבטא
|
בטרם החל
קיץ תם ובא חורף
לנשמת אפו
|
כל לילה זה קורה,
כשאת מתקשרת
שותה קפה, נושף עשן
וביחד אנו מקבלים את השחר
|
אוהב הסוסים
חוש, כי מתים אחיך!
נצח - כוח הרוח
|
על המר, החמוץ והמתוקים המתוקים,
על מיץ התפוזים ואפילו החלב,
קל יותר לקבל צרבת עכשיו
ממערכת מוסדרת של מוצצי לשדים
|
נמצא השפן
במיטה עם לביאה
כשאין בה אריה
|
עוד מכתב
מה שלומך עכשיו?
אני שואל, כי אני לא יודע.
|
אם את זוכרת, אז ישבנו
ולגמנו רגע מר-מתוק
אני בוץ
את נס או הפוך
|
והלבנה, צלליתה צרה
תדמיתה חסודה מהדסת על אור
השמש מחרה מחזיק בעקבה
נותן את ידו בידה, זרחו בחדווה
|
אל הארכיון האישי (81 יצירות מאורכבות)
|
|
מה? אני?
אני לא עשיתי
כלום! בחיי
אדוני הרב-פקח!
זה היה הוא! זה
הוא עשה את זה!
אני? אני ניסיתי
לעצור אותו!
- שפן קטן נזכר
בילדותו |
|
