|
המטרות מטושטשות בלי משקפיים, ורחוקות מדי עם.
נמרוד אבישר, יליד יוני 1983.
פעם גם לי יהיה משהו חשוב לומר.
"And people crowd around the poet
and say to him
"Sing again soon".
In other words
may new sufferings torture your soul
and may your lips continue to be formed as before
because your screams can only alarm us
but the music is charming"( Soren Kierkegaard)
המערכת אהבה את: עיסאם, יצאתי עם דוגמנית, the
fortunate son, משורר, האוטובוס האחרון בהחלט,
סיגריות קולה ואריק קלפטון, רות, חי-שוב.
לי קשה לבחור מהם, ובכל זאת החביבים עלי יותר הם:
"חושך הוא לא ההפך מאור", "סיגריות קולה ואריק
קלפטון", "בקו אווירי", "מכתב התאבדות", "משחקי שחמט
- את, אני והשעון האדיש"," שעונים, מספרים ותאי
הקפאה", "רות". וכל השאר.
למטה כתוב שכל הזכויות שמורות לבמה חדשה ולי. מה
ששייך לבמה חדשה - כל הזכויות שמורות לה. מה ששייך
לי, ניתן תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה
2.5 של creative commons ישראל. המשמעות של זה היא
שמותר לעשות כל שימוש לא מסחרי ביצירה, לרבות
העתקתה, הפצתה ו/או יצירה של עיבוד מחדש שלה או
ממנה, בתנאים הבאים: יינתן ייחוס ליוצר - אני, במקרה
הזה - בצירוף לינק; אין אישור לעשות שימוש ביצירה
לצרכים מסחריים; עיבוד של היצירה ייעשה יופץ רק תחת
רישיון זהה. עוד על רשיונות creative commons כאן:
http://creativecommons.org.il/
אלו היו נקודת השפל שלי, המקום הנמוך ביותר שאגיע אליו. אף פעם
לא התנצלתי בפניה על זה. להפך, הרשיתי לעצמי לכעוס עליה. אף
פעם לא הפסקתי להתבייש בעצמי.
אפילו כשנפרדנו, התעקשה לתת לי נשיקת פרידה. אני חושב על הרגע
ההוא הרבה. הוא מזכיר לי שגם לאנשים כמוני, יש
|
הייתי אדם ללא חברים. השתעשעתי לרגע ברעיון של ללכת אליה , אבל
לא יכולתי. לא ככה. את שארית הלילה ביליתי על ספסל. אפילו אז
לא יכולתי לבכות. נעשיתי אטום. אז ביליתי איזה שלושה שבועות על
הספסל הזה, עד שיום אחד באו שוטרים והחזירו אותי הביתה. ההורים
שלי דאגו נורא
|
לא יבוא אוטובוס נוסף. זהו האוטובוס האחרון בהחלט מתל-גורן
לנווה יעלים.
אחת מאמיתותיו הבסיסיות ביותר של היקום עמדה להתנפץ. זה כמובן
לא הטריד איש. בד"כ כשאמת בסיסית של היקום מתנפצת, איש לא מודע
לכך ולכן גם איש לא מוטרד. הפעם הזאת הייתה שונה.
|
אז יצאנו איזה 3 חודשים, אבל אז נפרדתי ממנה. אתם בטח תופסים
ממני מה זה שוויצר, שאני בא ומספר לכם שנפרדתי מדוגמנית, אבל
זה לא ככה. ממש לא. בכלל, אין מה להתגאות בזה, כי היא גם הייתה
חמודה והכל, ותכל'ס מי שעוזב כזאת בחורה הוא די אידיוט, ככה
שאני יוצא לא משהו.
|
ככה זה משוררים. הם אנשים רגישים. כשקראה את השיר, הוא נגע
בנימי נפשה הכמוסים ביותר. כפי שצוין, הייתה לו, כמשורר, אבחנה
דקה מאד, ומבלי משים הוא תיאר אותה כפי שהיא ראתה את עצמה,
ונגע בדיוק בכפתורים שהזיזו אותה. ואחרי שיצאו כמה פעמים, אזר
אומץ לנשק אותה.
|
בין אם אנאלי, אוראלי, בנאלי או אינדיבידואלי, הוא היה מדבר
רק על סקס. הכי סבלה ממנו לימור. הוא די נדלק עליה, למרות שהיא
הייתה די מכוערת, וגם כל הזמן הסתובבה עם דנה החברה הכי טובה
שלה, שהייתה עוד יותר מכוערת, והן צחקקו כל הזמן מדברים שלא
היו מצחיקים בכלל.
|
ברדיו שיר של בן פולדס פייב. עוד להקה מעולה שהתפרקה, כנראה
לבלי שוב. קצת כמו עם מיכל. השאירו לנו כמה שירים בתור
זכרונות, ועזבו את שמם בהיסטוריה. מי בכלל יזכור אותם בעוד עשר
שנים?
|
כזה אני
שייך ולא שייך
נסגר ושוב נפתח
|
עוד אני מסלק בניעור ראש
מחשבות שרוצות למצוא אצלי חוסר פשר.
|
הייתי מוכר נשמתי לשטן, ממשכן את חיי
מאלץ את נכדי נכדיי לשלם את החובות שהותרתי
|
גם הברווזים פרשו כנף ועזבוני
|
אני אדם בודד.
ממלא את חיי בפרי עץ הדעת
ובשירים שמרגשים רק לרגע
והם נותרים ריקים מחיים.
|
אז אולי זה הזמן לעשות מעשה
ולרדוף חלומות ברשת פרפר
|
משחק ילדים תמים
בי כבר לא תפגע יותר
ועדיין חומצת ידייך צורבת בבשרי
|
שמע אותי ה' אלוהינו ה' אחד.
מסכת אבות מונחת בארון הספרים שלי
מימינה עומד גאה ניטשה
משמאלה ניצב זקוף עמיחי.
|
אל מלא רחמים עצמיים
את האדם ברא בצלמו ובדמותו
זכר ונקבה ברא אותם
מצפן מתוכנת היטב
|
אחת לכמה ימים אני מסכן את שפיות דעתי
מקבע בראש תמונה של יער גשם מיבשת רחוקה
וקורא לה אלי.
|
אני רוצה להיות מסטול
אני רוצה להשתחרר
אני רוצה להיות בתול
אני רוצה להיות אחר
|
ומה אני יכול לעשות, חוץ מלהיעלב?
הרי כתבתי לך פעם בשיר
את יפהפיה עד לאין קץ
ואני עד לאין קץ אני.
|
אני משאיר צלקות על כולם
אני משאיר צלקות על כולם
|
את היית באמת, לא חלום בלהות
לא צללים מקפצים אל מול אור מדורות
לא לילית שבדיתי עת כבו האורות
את היית באמת, בבקרי הלילות.
|
כל אחד צריך בוקר חדש
כי אין תקווה בלילה לבן
כשגם הדיכאון הופך מובן.
|
הבוקר השמים היו בהירים
השמש חיממה
ציפור אחת העזה לצייץ.
|
יהונתן, יהולקח
יהי שם השם מבורך.
|
אל תגעי, מפחיד עכשיו
בכל זאת.
נפילה ארוכה דרך מחילת הארנב
ושוב החדר הנעול מבקש להיפתח
ולב פנדורה גועש.
|
אני אוהב לשבת מלפנים, ממש ליד הנהג
כל הנוסעים מעבירים דרכי את כספם
ואני יודע לאן כולם נוסעים.
|
בן לוקח בת
גם אם בת לא לוקחת בן
בן לוקח בת
בת מתלקחת.
|
מסקרן אותי לדעת אם עדיין את שומעת
שירים של יוסי בנאי בלילה
ומוחה דמעה.
|
את לא אוהבת אותי.
זה הופך אותי לאדם פחות טוב
כי זו את. ואת -
לא אוהבת אותי
|
מאכלת לי קורצת בהבהובו האחרון
לוחשת פתרונות קבועים לבעיה זמנית
|
גם הבוקר השמש זרחה
בעצם לא הייתה לי סיבה אמיתית
להמתין דרוך לבואה, בעיניים טרוטות
ידעתי שהיא תזרח גם הבוקר
|
על מתק אבטיח על שפתיים זרות
ושמש קייצית של נגב.
קשה לאחד כמוני לכתוב שיר של אהבה
הדימויים לובשים מדים, הכינורות שוקטים.
|
תני לי רק דקה של שקט
השגעון מתעורר בתוכי וזוחל בחוסר בגרות
משווע, אצבעות נקמצות לאגרוף.
|
אם הרגש שלך מתחיל
רק במקום שבו אני נגמר
מה נשאר לך בשבילי?
|
הרגשתי כמו ילד
פוסע בשבילים מוכרים בפעם הראשונה
זכרון עינייך השקועות מלווה אותי.
|
כלוב קטן בכניסה לדלת חדרך,
בניגוד מוחלט לחירות שרק מד החום
קר הלב
יכל לשדוד ממך.
|
כבר מצאתי לך תשובה
אז מה בכלל הטעם?
הצד האפל של החלומות שלי סמיך בבוקר
|
לא נותר בי כבר כאב לתת לך, אחרי כל השנים
וגם אם לא תודי, זה מה שאת מחפשת
את רוצה שאבקש ממך לבוא, אני רוצה שתבואי
אני צריך שתהיי לצידי כדי שאוכל לישון
|
ובחיפושי גם היום, גם מחר, כאתמול
לא אמצא דבר, לא אעלה מאומה
אך בכל זאת אני מחפש בלי לחדול
ואינני יודע על שום מה.
|
שוב.
האדם מודד לו זמן בתקתוקים וירטואליים,
בריטואלים מתקתקים
ובהפיכת דפים שוקטת.
|
אין לי מילים לתאר לך כמה שאני
לא יודע איך לשנוא אותך.
|
אינני שייך לכאן.
או אולי,
אינני שייך גם לכאן.
|
כל דבר בעולם הוא או את,
או לא את.
|
"יד אחת במחרשה, יד שניה בשלח".
|
אל תבכה, אברהם, כמוך רבים
הקריבו את בנם לעולה
על הר המוריה.
|
בינות לשברים אני מהלך
מרוסק.
בואי נחליף את הנושא.
|
שערורייתית ומופלאה, קראת לעצמך
ולי נראית יותר כמו מוכת ירח
נתונה בכלוב זהב של חופש מדומה
שנתנו לך מדשאות מטופחות וחולות של ים ונגב.
|
וענני הגשם שנאספו מעל עינייך
נסוגים רק בחיוכך
|
כמה קשה לאהוב אותך
בליבך חומה.
|
אם לא תבואי השנה
על מה אתחרט ביום הכיפורים הבא?
|
הרגל הרביעית היא בונוס
עושה את חייו קלים יותר
פשוטים, נוחים יותר.
|
מסתבר שכנות היא לא הצד החזק שלך
נתת לי לשחק משחק מכור מול שדים שידעת שהיו
מנת חלקי בעבר ולהפסיד שוב.
|
יצאתי מזה בסדר גמור
יותר גמור מבסדר
אבל גם זה
בסדר גמור.
|
אולי אם תהיי לי אמא
תשכיבי אותי לישון.
|
בואי אליי דומעת
אני אוהב את טעמו המלוח
של העצב שלך
|
השלם שלנו
שקט מסכום חלקיו.
האושר לפעמים נמצא ברגע
בזוג עיניים ירוקות
בחיוך.
|
אם את היית כל מה שחיפשתי
אז טעיתי
אז מה
|
מאיה סגרה את הדלת, מטאפורה זולה לטריקה קלאסית
זה כל כך ירושלמי כשהיא מדברת
ואבנים מסביבה פועמות בקצב אחיד.
|
האינדי שלי מול הבי-דואליות שלך כבר לא מעלה דמעות
זה רק ליטוף של לילה על שדי הבוקר, הלחים מטל.
זה שאני כבר לא ילד
הפרגמטיות שלי מפחידה אותי
דיונים כבדי משקל על מספר הרמזורים בכל דרך
|
מחר אבנה לי מטוס
ממכתבי אהבה ישנים שהמילים בהם לעוסות כבר עד בלי טעם
מתמונה שלי ושלך שעוד לא העזתי לזרוק
מגיטרה שמנגנת תווי פנים.
|
זה כל מה שיישאר מבזבוז הזמן הזה
שהוא אני.
|
אבשלום לא הוליד איש,
מפני שנהרג במלחמה.
|
רק אני כאן
ואת מולי
ובעצם את לא כאן.
|
ציוץ הציפורים בבוקר הוא כבר מזמן
מבשר רעות, זריחות ושקיעות
סדר עולם שנשתבש בשנים.
|
תמיד מפליא אותי מחדש איך זוג עיניים
שמספר לי הכל
יכול לרגש אותי כל פעם מחדש.
|
אינך אחי, לא משום שמזרחי אתה,
או משום שדתי אתה
או משום שאמונותינו שונות.
|
היא משקפת את כל מה
שנמצא מאחורי
|
דואט הופך לקנון,
ושוב אני שר לבדי על במה.
החוסר של היחד מעצים את הבודד
והוא תופס בתוכי עוד חלק.
|
אולי באמת כדאי שנחליף בתפקידים
אני אוהב אותך עד כלות
את תהיי נכה רגשית
|
קין ניגש לאחיו וחבט
דם אחיו ניגר מקודקודו
אדום אדום,
סמיך וחם.
כמו נזיד עדשים.
|
רוצה אותך כרית ללילה
רוצה אותך שמיכה לבוקר חורף
רוצה אותך בבוקר שאחרי ובלילה שלפני ובכל הזמן
שחומק ממני בקילוחי החול בשעון
|
השקיני נא עוד בחלב המתוק הזה
חם ונהדר
שיתגלגל על לשוני
ואשוב לישון בלילה
|
כל החורים שבי מסביב
ואת לא מתאימה לאף אחד מהם.
את לא שייכת
כאן.
קומי מהמיטה שלי
קחי את הצל שלך אתך
וצאי החוצה.
|
מהמחנק הזה בגרון
כשאני שומע שיר ישן
מציפה דמעה את העין.
|
הרבה אנשים אומרים לי לראות
את חצי הכוס המלאה
|
שוב דוושה נלחצת, וכבישים מפותלים מדי
שכבר הספקתי לשכוח.
אמרתי לך שאני מרגיש יותר מדי
ואת צחקת והחלפת את הנושא.
|
עוד שיר נכתב
בניתי אותך במילות פיגמליון
אף שפנייך לא חוצבו בשיש
אלא עוצבו בסלע
|
אני הולך בעקבות בחול
לפי הזכרון הקולקטיבי
הוורדים מצדי הדרך
כלל לא מנחמים.
|
רכבתי על חמור לבן כל הדרך במורד ההר
הגעתי אל חומותייך, אל השער הסגור
מביט אלי מטה ברחמים.
|
אוטובוס ירושלמי צפוף פחדים
גם בתיבה לא היה נוח
ולא תמיד היה ברור אם יהיה בסוף חוף מבטחים.
ההבדל היחיד הוא
|
באתי לראות אם אוכל לכבות
את הניצוץ בעינייך
הוא גורם לצל שלי להתארך
ואסור לו להיות גדול ממני.
|
והשלם שלי
שקטן מסכום דמעותיו
גם הוא שלך.
חשבתי שהאור בעיניי כבה
גיליתי שהוא רק דעך
כדי שאוכל לשקף את האור בעינייך.
|
בין החורבות
אני מוצא לי פינה שבה הבכי
לא מכאיב בגרון
ונשכב שם.
שוב לא ייגעו בי,
את שומעת?
שוב לא ייגעו בי.
|
סבתי כבר לא זוכרת מי אני.
הייתי מטפס על עצי הפרי המפוארים שלה
חקרתי אותה על עולם שלא הכרתי
העולם הפרה-דיגיטלי
קפצנו יחד בחבל.
|
ואם אין אל בשמים?
או שאין לו נתיב?
|
רכבות חולפות במהירות אחת על פני השנייה
אין להן זמן אפילו לנפנוף מהיר
אפילו קול הצפירה מגיע מאוחר מדי
כמו ביום הזיכרון.
|
הייתי צריך לומר לך ללכת
הייתי צריך לומר לך ללכת
מה יוכל לנקות אותי עכשיו
אם רק אני ממשיך?
|
רק על עצמי לספר לא ידעתי
מגשש בזהירות בין חומות של תחכום
רחמים עצמיים
ועיניים שצבען לא ברור לי.
|
ברק עיניו כוכבים, צל חיוכו אדמדם
אפילו השכינה נראית קרובה יותר.
ואולי הפעם, רק הפעם הזו ודי
יניח לי הילד היפה הזה
|
בכל פעם שאני בוהה בטלוויזיה
בכל פעם שאני יושב בתחנת רכבת
בכל פעם שאני ממתין למשהו
|
דרכת עלי מספיק פעמים
כדי שאהיה דרוך ליידך
תודעה תמיד מקשרת בינך לבין מלחמה קרה.
זה הכל
|
אני מקיף את עצמי בשעונים דיגיטליים
הזמן בין מנחה לשחרית נעים יותר
בלי תקתוקי רקע
ואנלוגיות ממילא עושות אותי עצוב
|
בשקט שנוצר היא מספרת לי
שהיא חולמת על מאיר אריאל
אני, כשאני כבר ישן, לא חולם
זה לא אומר שאין לי חלומות.
|
כלבת.
כיאה לרומנטיקה באנגלית
אם צריך לשקוע בנוסטלגיה של עבר מושלם
אני אעשה את זה הכי טוב שאפשר
|
אולי התקדמנו מהר מדי
אולי סתם לא שמנו לב
אבל איבדנו שליטה.
|
היום, היום אתה לא שקט אם פספסת את הסיטקום שאתה אוהב
בטלוויזיה. צו מילואים שובר שגרה, אתה מנסה להתחמק ממנו -
השגרה שלך לא רוצה להישבר, יש סרט חדש שרצית לראות. שלא לדבר
על זה שתפספס את הסיטקום, כבר לא עושים אותם כמו פעם, כמו
חברים או סיינפלד, אבל בכל זאת.
|
אלכוהול מוחק זכרונות כמו שטיפקס מוחק הערות ששורבטו בעט. מכסה
למעלה, ולא ממש רואים, אבל רק צריך לקלף קצת, וזה חוזר. אז אני
שומע דמיאן רייס. זה לא באמת עוזר למשהו, אבל זה מקל על הבכי
ואחר כך אני יכול לישון כמו שצריך שוב.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן, אבל הוא
יודע לעמוד על
שלו!
אפרוח ורוד מארח
את רונה דיוויס,
לשעבר מ"השגריר"
וכיום סתם אחת
שיושבת בבית,
אוכלת הרבה
ובוכה שהיא
יודעת לעמוד על
שלה. |
|
