|
 צולם במכשיר נייד, דור 3 או 4, אין לי מושג.
פינת הרחובות פרישמן-הירקון בת"א, שעת צהריים, רמזור אדום,
בדרך לים.
הצלם הזריז באופנוע ליד: גיא גליקמן |
http://itlv.blogli.co.il
כשסיים להכין את התצהיר המסכם וסגר את הקלסר, פנה אל החלון
שמאחוריו. השעה הייתה שלוש בלילה והאוויר בחוץ עמד לגמרי, רווי
בלחות. לפתע, משב עדין של רוח מלווה בריח הים נכנס אל החדר.
הוא עצם את עיניו וידע. למחרת, עוד לפני הקפה, נכנס אל בינשטוק
עם המכתב.
|
סוף פברואר. אחד הלילות הקרים של החורף באותה שנה. שנינו
שוכבים במיטה מתחת לפוך, אחרי סקס, מביטים לתקרה. לא יודעים מה
לומר אחד לשני. כבר חודשיים מאז שהיא הודיעה לי שהיא נוסעת אני
מסתובב עם גוש בגרון. מועקה בלב. מבחוץ הכל בסדר. מפרגן,
מעודד, תומך, עוזר, רואה
|
כבר הרבה זמן שרציתי אח קטן, קצת משעמם לי לבד. נמאס לי לאכול
לבד ארוחת צהריים ואחרי זה ללכת לחבר לשחק. אני רוצה לשחק בחדר
שלי ביחד עם אח שלי. אני גם לא רוצה אחות. לא רוצה שיהיו פה
בובות.
|
היא משחררת את אחיזתה ונעמדת כשידיה לצדדיה. תסתובב, היא אומרת
לו, אל תסתכל על הרחוב. הוא מציית. אותי אתה רואה, היא שואלת.
אני כאן. איתך. היא נועצת בו את עיניה הכחולות. אין פרחים, היא
אומרת. אין לבבות. זה אנחנו, היא לוחשת, כאן ועכשיו. זה העולם
שלנו.
|
"לך קשה עם המילים?" גם דרך הגב אני יכול לראות את הדמעות שלה
על הלחיים. הקול שלה כואב, חותך. "אתה, עם התשבצים המזויינים
שלך, שמכיר מילים שאף אחד לא שמע עליהם, עם ההגדרות המסובכות
האלה שאף אחד לא מבין. אתה, לך אין מילים?"
|
שלוש אחת. קלאסי. בלי לחשוב יותר מידי. פעולה אוטומטית. בית
קטן ליד המגדל ואפשר להישען אחורה. לא אידיאלי כמו אחת אחת אבל
בטח לא מבאס כמו חמש שתיים. בזה באמת אין מה לעשות. השאלה
האמיתית היא מה קורה כשמגיע משהו בלתי צפוי.
|
|
|
