|
 בוער בעצמות וצועק לנשמה
"גורי מפניי, בת כלבים!" |
פשוט נמאס לי מכל החרא הזה....
אז הגעתי לכאן - מקווה שלא אכפת לכם
בין ערפילי שכרון חושים
תאווה של עניים
|
ליד דוכן של אבן
נוגע בנשמות
|
מלכות הצללים מקבלת אותי
הקירות נעימים למגע
רואה, לא נראה
|
פעם נכרתו כאן יערות
עכשיו - דבורים מזמזמות
|
ליטוף
על לחיי
שאומר לי רבות
|
על שולחן, עם כדורים
מקלות מאובקים
|
כמו פרפר לאש
נמשך אל הפנים
השפתיים שבערו
האישונים הקטנטנים
|
שומעת אנשים מדברים על מרחק
ותוהה אם האיש עוד נושם
|
|
|
מה הכפתור הזה
עושה?
מילותיו
האחרונות של
הנשיא הזה שהפיל
את הפצצה ההיא
שמה. |
|
