|
הנה היא יושבת
על סף התהום,
כמו פסל בזלת
בוהה במרום.
|
אז חשבנו שנהיה, שנחיה ונאהב לנצח.
ואז אני משתנה ואתה ממשיך בדרכך וקשה לך כל כך לקבל אותי כמו
שאני... ולמה בעצם?
האם לאהוב מישהו בלי לקבל אותו כפי שהוא זה באמת לאהוב?
|
|
|
אכן חציר העם,
יבש היה כעץ
אכן חלל העם,
חלל שלי מוצץ
ביאליק מתאים
עצמו להמלצת
מערכת |
|
