|
 209720068 emerald3@netvision.net.il
אולי היה זה המגע הרך בקצה האצבעות שנטע בי את הסתיו. רפרוף
העור החלק שהעביר בי צמרמורת. אולי החיוך הקטן בקצה השפה.
|
השארת חותם
רגעי הווה נזילים
|
"אוהב אותך, את לא יודעת?" הוא מחבק, ידו החמה מלטפת את עורפה,
"את כולך", לוחש ליד תנוך אוזנה, מקרב אותה אליו.
בתנועה רכה מסיט שער מפניה, מביט בה.
לא עומדת במבט הזה, מאז הכירו, כמו מעלית מהירה בגורד שחקים,
הבטן שלה.
|
בצבעים בוהקים של יריד נודד, מתעתע
שומר סיפה של התשוקה,
|
במצולות נפשי הסוערת
מצאתי לשנייה.
|
כדבש ניגר נטפו המילים
לאזניים כרויות של מאזינים.
|
נישאו ניצבים
על גבעת הפנתיאון
|
אני יודע עד היכן מגיע השיזוף שלך מתחת
לביקיני
|
את הרגע בו יהפוך התיל
לחוט משי בוהק וטיפות הדם
|
גרגרי החול המדבריים
הובילה רוח לכסות
ארמונות
|
מילים של אהבה מאייתים בכתיב נאה.
|
מעל אמרת המניפה שנפרשה באחת בער זוג עיניים נוצצות
המנטילה העתיקה בהקה כפנינה בשחור השיער
|
הוא הנגן הראשי בתזמורת
שהיא אני,
מנצח כפגניני על מיתרי
נפשי המכורה
|
הלב לא שולט בעולם הרגשות,
זוהי אמירה מעולם האגדות.
את כוחה של תאווה אמיצה מתפרצת,
לא ניתן למדוד במאזני שקילה
כיהלומים או זהב בבורסה כושלת.
|
כל חייו ידע שהיא שם,
חיכה לה.
עד שבאה.
|
ביום שיגיע הגשם החזק
אלמד איך אפשר.
לשטוף, למחוק,להעלים,
את הלב האכזר שמורד
בכל הרצונות כולם
ודוקר.
|
אחר כך לחזור עטופה
בהרגשות,
|
וחשבתי שגם אני רוצה להיות יכולה
לשוט עם הזרם או במהופך חזרה,
|
משהו שבא ממישהו שפשוט רוצה
לתת לך להרגיש שאתה חשוב,יקר,
נמצא,נחמד,
חום אנושי כזה, בלי שום כוונה מתוכננת.
פשוט חיבוק.
|
מתוך החסר המתגבר לעיתים
כנחשול או פני מים שוקטים
|
פעם כשעוד ידעתי לקרוא בעיניך
|
לא כל המילים הולכות ובאות
זהו סודן הנעלם
|
בעיניך ראיתי ניצוץ
כוכבים אחרים.
|
כשיגמרו לך כל המילים
אקח
אותך
לשיחה.
|
כשיגמרו לך כל המילים
אקח אותך
לשיחה.
|
היום אהיה אני, כמות שאני,
מחר אהיה אחרת
|
לך ופזר אהבתך
במקום בו תרצה,
ואם אדמת טרשים
תהיה זו
חזור ואמור לי.
|
כדור צהוב במילואו מסמן
בהילה גדולה את חום המחר
|
לפעמים,
רוצה להיות חלק מקער כף ידך,
בפשטות, להיות חלק ממך.
|
לפעמים סיפורים מטיילים בי
|
ליבי חישב להתפוצץ כמטען חשמלי
כשנשקת לי,
ממגנט.
|
גרגר חול הבטחה לפנינה הפך לחלוק ים
קשיותו מתגרה עדיין במים חולפים
|
רציתי לתת לך משהו אישי,
כזה שיש בו חיים.
|
הקיץ עונד בי נקודות של חן
|
בהן כל אחת בת מלך
ומלך מקבץ שאריות.
|
זה רק נדמה באור היום
שהכל אפשר, עבר, נדחק.
שאיש לא יבחין שהפס הוצר,
לפעמים, זה מצליח לך,
כן, לעבוד על עצמך, לשכוח.
|
עד שבאת ולתוך
המערבולת הושטת
את עצמך, שתתפוס,
תאחז, תמצא
את עצמה בתוכה
|
שכחת כי חום היד הפתוחה
ינביט ניצן.
|
עוטפים אנשים עם
עיניים כבויות
הזוכרים
|
אמרת שתמיד תהיה לי
פינה בליבך
|
אסור להביא פנטזיה
לידי בצוע
מושלם.
|
ואני חושבת שסוד הגעגוע הוא
|
צללי ערב
מעלים בי אפילת
זכרונות שאורה
|
להבטחות שאפשר לתת רק באורות מעומעמים בשולחן לשניים
tệte a tệte
|
זיכרון שובב שמיד מתחבא
וחיוך אחד לא מתנשא
|
חשה בו, בידיו הלוטפות
עיניו השובבות
יודעת אותו.
שם הוא שלה, רק שלה
|
היא תשאיר בך
סימני גופי
לענג.
|
האם מי שכותב לך שירים -
משורר?
ואם הוא כותב לך סיפורים -
סופר?
|
אתה רק פאון במשחק ענק
מקומך במשבצת זמני כמו הזמן
|
בלי משים כבר אינך כאן
קודם לפני שהייתי לך
|
הגעתי.
הנחתי את המשא, בצד.
|
מאיפה באים השירים-
מעצמם.
והמילים - מתחברות
לרעיונות ושורות
בזמן.
|
לילה כהה, שעת הסינדרלה
אין מקום לאחרות.
|
מים קרירים בכוס דקיקה
קוביית הקרח השקופה
כמעט נמסה,
|
שם בסוף השאלות
כל התשובות
ואין עוד
|
בשוק העיר הגדולה
ערכו ערב שירה
מיטב הכותבים והמשוררים
של ארצנו הקטנה.
|
הם באים. כל שנה. כבר לא צעירים, נעזרים ביד חסונה בכדי לצאת
מדלת הרכב, או במקל הליכה, צועדים לאט, יחידים, בקבוצה.
|
ובכן, אני זו שכל כך רוצה לשמור איתו על קשר, שלא אכפת לי,
ואני לא שמה לב שבחלק מהשיחות, אני כאילו לא שם.
טוב, כמה זמן יכולה להיות אישה ככה סתם? הרבה הרבה זמן, אלא אם
יום אחד, היא מתעוררת ובום טראח נופל האסימון.
|
נכנסנו למכונית. תמונות מעורבות של פרחים וכותרות. הגשם החל
לרדת שוב, מגבי המכונית בקצב קבוע מצד לצד, מנסים לנגב,ללא
הצלחה,את טיפות הגשם הזורם, כמו דמעות.
"הגידו חבריה מדוע..."
|
אל הארכיון האישי (37 יצירות מאורכבות)
|
|
