|
נולדה בשנת 1986.
תמיד נאמר עליה שהיא המלאך האנושי בקרבת חבריה,
המקסימה, המדהימה והחכמה שמושכת את כל הגברים,
שיכולה לגרום לכולם להתאהב בה בקלות, חבל רק שהיא
לא מושכת את אלה שהיא באמת רוצה...
איבדה את מי שאהבה מכל בתאונת אופנוע מצערת באוקטובר
2001 והמשיכה לחיות עם חור עמוק בלב, משם נובעות
היצירות שלה...
למרות הכל היא ממשיכה לחייך ולצחוק בלי סוף...
בפעם האחרונה שראיתי אותה אמרתי לה שהלוואי שהיא תמות. כל-כך
כעסתי, כל כך נפגעתי ממנה. אבל לא באמת התכוונתי לזה, לא באמת
רציתי שהיא תמות.
זה הגיע למצב שנמאס לי לבוא הבייתה ולמצוא אותה שיכורה, שנמאס
לי כבר לספוג את המכות מהתסכול שלה, פשוט נמאס. נמאס לי לבוא
|
הם חשבו על בית, על משפחה, חתונה קטנה בחוף בשעת השקיעה, שמלה
לבנה, ארוכה, שנופלת על הגוף, פרח קטן בשיערה המתולתל והאדמוני
|
טוב זהו, אני הורדתי כבר את הג'ינס לגמרי, אני מורידה את
התחתון וזה עובר ישר ליד הפנים שלו, הוא מחייך... זהו שברתי
אותו. הוא מחייך, חיוך סקסי שדורש לקום אליי אבל הוא עדיין עם
הפלאפון, משחק משחק של אגוצנטרי מטומטם שרק הוא יכול לשחק.
התחלתי ללטף את עצמי.
|
לקום בבוקר ולגלות
אני לבד!
לקום בבוקר ולדעת שמהיום יהיה שונה.
|
אתה לא נותן לי להתנתק,
אתה שם בכל מקום שאני הולכת,
אני מנסה לברוח
ולא מוצאת את הכיוון שיהיה הכי רחוק ממך
|
בחיים שוטפים הם הכחול
לא רק מים אלא את החלום
המוגשם או המתגשם בעתיד
וממשיך או נמשיך בעתיד.
|
אם רק היית צעיר יותר
לא בהרבה, רק בכמה שנים
או אולי אני זו שהייתה מבוגרת יותר
אם רק לא היית נשוי
|
חולמת להתעורר אל בוקר יום חדש
לחוש אותך קרוב רק לא לומר נואש
אם רק תושיט לי יד הכל יהיה שונה
חיוך שעל פניך את הכל משנה
|
הגיע יום הדין ואני חייבת לספר
ואין לי שום כיוון אני שוכבת במיטה
עטופה ברחמים... אלוהים!
עוברים כל הלילות,
כל הימים...
|
כחול, זה העיניים,
שחור, זה השיער,
לבן עורך כשלג
והלב שלי נשבר...
|
שיכורה מאהבה
לוגמת עוד כוסית ולא מרגישה
אהבה פורחת
והיא, לא יודעת כלום
אהבה פורחת
ואצלו, הכל רדום
|
איך אמרת שתמיד, תמיד כאן תישאר
איך אמרת שאפילו תמות למעני...
ועניתי רק "תחייה", תהיה כאן לידי...
ואהיה גם לצדך.
איך...?!
|
גם היום...אחרי כל כך הרבה שנים
אני בטוחה באהבה שלי אליך
בטוחה בי, בך, במה שבינינו
|
איפה היית? כשהוא קרע בגדיי
איפה היית? כשהוא שכב מעליי
מדוע לא ענית? כשהוא נישק בחוזקה
מדוע לא עזרת? בשתיקה העמוקה
אני עדיין מתעוררת שטופת זיעה
חוששת שאולי זו אשמתי, והאם אני הרעה?
|
דממה שבלב בין פעימה לפעימה,
גילי, הדממה הזו שלך...
|
הוא עוד אוהב אותה,
לא אותי...
הוא עוד חושב עליה,
לא עליי...
הכל נגמר,
נעלם כלא היה.
|
עיניים עצומות לא מרגיש את הכאב
לא זוכר את העבר לא חושב על העתיד
נופל על הברכיים מסיים את התפקיד
מסביבי הכל דומם הכל הפך שחור
פתאום נהיה לי קר הלב מפסיק לפעום
|
התאהבתי,
בשלמות שמתפרקת
בסוף שמתקרב
בחיוך המרושע שלך
שמודיע לי- הנה אתה בא.
התאהבתי,
בידיעה שלא אסבול יותר
במחשבה על שקט נפשי- תמידי
בתיקווה לחיים ורודים.
|
ואני חומר מרחף
לאנשים אינפורמציה נחשפת
מהעולם שגם אם ידברו עליו
לא יבינו אותו
|
הולך הולך ונעלם,
הולך מהחיים,
והותרת את כולנו מאחור
ועכשיו כבר מאוחר
|
וכמו הנר, אהבתי בוערת,
וכמו העשן, אני מתערטלת.
וכשעוות הנר נמסה אני לאט לאט.
כי ללבך איני יודעת, אפילו לא מעט.
מנסה אותך לשכוח, את הנר לכבות,
כי קשר בננו לא יכול להיות.
|
ואז אני מתעוררת ואתה לא שם,
אתה במקום אחר, בקצה העולם.
ואני לא יודעת, מה לעשות בלעדיך.
ואני לא יודעת, איך אפשר לחיות,
לא לצדך...
|
אני רוצה שתעמוד, כמו שאתה
קצת תמים והרבה ילדותי
אני רוצה שפשוט תהיה אתה
בכלל לא כמוני
אבל בכל זאת אני
|
אני לא מאמינה שזה נגמר
רק את דמותך רואות עיניי
בוא, רק בוא אליי
הכל הפך פתאום אולי
הכל היה יותר מדי
|
שיגידו שאסור לי לאהוב אותך
לא אכפת לי!
הם לא מרגישים כמוני כשאנחנו
מתנשקים
מתחבקים
כשאנחנו קרובים כל כך
|
כי מאחורי כל אתה
יש אני שחוסה בצלך
מאחורי האמת, מאחורי המראה
מאחורי המקום בו אני מחביאה אותך.
|
מוות חדש בכל יום,
משפחות שכולות וכאב בלתי פוסק
והשלום שלא קרב.
|
מרגישים עכשיו בסיוט שלא נגמר,
הכל נשאר אותו דבר,
וכלום לא נסגר.
הכל נראה לנו כמו נצח.
חיים במדינה שהכל בה רצח.
|
עומדת שם מביטה מלמעלה
ומבטך שאינו משתנה
מבט עינך שחודר לעיני
והסדין שמכסה את גופך
הקבר העמוק
וגופך שיורד אל תוך האדמה,
על הלחי זולגת עוד דמעה.
|
מצעי משי בצבע שמיים, מדהים.
פתאום הרגשתי צמרמורת בגופי,
דגדוג קליל כזה, קור חודר לעצמותיי.
חדירה, חום, טיפת זיעה, כאב קליל
פעימות הלב גוברות,
ומלותיך נלחשות באוזני...
|
שרועה לי על המיטה
ברקע מתנגן לו תקליט ישן.
בתקרה מביטה ומעבירה לי ת'זמן.
עוצמת עיניים,
מתרכזת במוסיקה
|
נשמה סחוטה ופנים חסרות הבעה
נהפך לקיר זכוכית, לאדם שנשבר לכוס שעומדת על סיכה
|
הקשב ללבי זועק הוא אלייך
לא אשקוט, לא אנוח כול עוד אני בלעדייך
רוצה אותך קרוב זועק בחלומות
בואי תן לי יד נצעד יחדיו בהזיות
|
התחננתי בפניך "תישאר עוד קצת"
ולא נשארת, אפילו לא מעט
בין זרועותיי דיממת
ויותר לא התעוררת...
רציתי למות ביחד איתך...
|
ורק בלילה... מתחת לשמיכה,
כשהראש מונח על הכרית
אני מרשה לעצמי להזיל את הדמעה
להוציא את הכאב והתסכול שיש בי...
|
שייגמר, אלוהים, שייגמר
כי הכל כבר נגמר בתוכי
|
לפני שבועיים הכרתי אותו
בחור עם שם של חיים
שפתיים מושלמות וידיים גבריות
וכשראיתי אותו בפעם הראשונה
ידעתי,אותו אני רוצה
|
החיים שהתקיימו כאן
לא הותירו עקבות
ובמקום החלומות בזמן
נשארו רק זיכרונות.
|
אם תראו ילדה עם עיניים גדולות כאלה ויפות, תגידו לה שאמא שלי
מחפשת אותה, טוב? ואם תראו ילדה קטנה כזו ורזה שלובשת שמלה
ורודה עם נקודות ונעלי בובה לבנות תגידו לה שאמא שלי מחפשת
אותה, טוב? אבל תגידו,טוב? אל תשכחו... מבטיחים?
|
לפני חמש שנים גיליתי את המצב שלי ועד היום אני מתקשה לקבל
אותו, וכן אני מודה, קשה לי. אני מרגישה שאני נלחמת בו בכל יום
מחדש.
|
אתמול גיליתי שיש לי לוקמיה ואני אפילו לא יודעת איך להתייחס
לזה. תמיד חשבתי שיהיו לי את כל החיים לפני: להתגייס, להשתחרר,
לעשות אולי איזה טיול באוסטרליה או דרום אמריקה, אולי הודו או
תאילנד, ללמוד, למצוא את האחד ולהתחתן, להביא איתו ילדים לעולם
ולחיות!!!
|
מרגישה כאילו חלק ממני חסר והחלק הזה לא יימצא לעולם, כי לקחת
אותו איתך.
אולי זה לא היה הדבר המושלם שחשבתי שזה, אמרת " זו לא את, זה
אני".
-אז למה?
-למה דווקא אני?
|
אני מלאה מרוב כעס, מלאה מרוב עצב, מרוב געגוע ותסכול... אני
רוצה שנהיה יחד שוב אבל זה לא אפשרי. הוא לא פה...
אני סופסוף הצלחתי להתאהב מחדש, ובאמת, לפתוח את הלב, להיקשר
לבנאדם, לרצות להיות איתו כל הזמן, לחוש את התסכול שבמרחק,
לרצות להרגיש אותו מנשק אותי,
|
אני כבר לא כל כך בטוחה שאני רוצה לחיות בעולם הזה.
אני נאכלת במפנים, לאט לאט, עם השנים עוד חלק ועוד חלק נעלם
מגופי,החלק הראשון שנקלח ממני הוא הלב שלי.
איך אפשר לחיות בלי רגש? בלי אהבה?
|
אתה שקרן! תמיד אמרת שאתה לא מסוגל לשקר לי וגם אני לא הייתי
מסוגלת לשקר לך, רק שאני באמת לא שיקרתי לך.
אני עדיין לא מבינה איך אתה יכול להיות כל כך צבוע? כל כך
שקרן? אולי בגלל שאני ההפך הגמור ממך. אתה ילד קטן שלא מבין
ש... עונת המשחקים נסגרה מזמן!
|
כל כך הרבה דברים מטרידים אותי, מונעים ממני שינה טובה ונעימה,
כשאחד מהם זה אתה, ואתה מתייחס אליי כאילו כלום, כאילו אף פעם
לא היינו ביחד, כאילו הכל בינינו רגיל, עוד לפני שבכלל נפגשנו,
עוד לפני שדיברנו בטלפון...
|
אני פותחת את הדלת ואני רואה את עידו, המפקד שלך
ואת גיא, החבר הכי טוב שלך, עומדים שם
העיניים מושפלות , ודמעה נופלת על הרצפה,
אני מסתכלת על גיא... הבנתי מה קרה
למרות שלא רציתי להבין.
|
|
|
