|
היא יודעת שהמציאות עולה על כל דימיון, אז בינתיים
מסתפקת בה. הכל קרה , קורה או יקרה, היא רק מתרגמת
תמונות למילים.
במהרה הפכנו לחברים הכי טובים, ג'ינג'י ואני. היינו מבלים את
כל זמננו יחד, משחקים בתופסת, רואים טלוויזיה, או סתם מדברים
על החיים. הייתי מספרת לו את כל המחשבות הכי כמוסות שלי, והוא
היה מביט בי במבט כפתורי , מקשיב לכל מילה ומילה, ואחר מקרקר
בהבטחת סודיות.
|
"יום אחר כך, כשהוא בא אלי והתחנן שאני אסלח לו, הבטתי לו
בעיניים הכל כך יפות וכואבות שלו, ואמרתי שלעולם, אבל לעולם
אני לא אסלח לו. "
|
לוציפר היה סבלני. הוא הסביר לי שבעצם רצחתי את המלאך השומר
שלי, שהיה ג'וק, כמו כל שאר המלאכים השומרים עלי אדמות,
ושהדמות המלאכית כפי שאנחנו מכירים אותה מהטלוויזיה, אינה אלא
תעמולה של התקשורת.
|
אפילה.
יד קטנה, צנומה, מגששת דרכה בחשיכה.
ילד קטן.
כשמוצאת, אוחזת ביד הגדולה, החמה, בחוזקה-מפחדת לאבד.
|
בחלון ילדה קופצת בחבל.
שמלה אדומה, שפתיים אדומות, צמות.
חבל החיים.
|
שרועה ללא נוע על האספלט הקר,
הגשם מכה ללא רחם בגופתי.
|
נצח ערגתי להווה הרחוק,
מצל עליי בענפיו.
השמש שוב לא תחרוך בנשמתי,
הנחש קטעו רגליו.
|
|
|
המציאות המושלמת
זהה בכל למציאות
הקיימת פרט לכך
שלילך ברנע
נולדה בלי מיתרי
קול.
החכם |
|
