|
ילדה אבודה
שונה וחכמה
עם השקפה מאוד מיוחדת
על העולם המוזר הזה.
כותבת לא באשמתה,
כותבת כי היא מוכרחה.
מחפשת חיבה בין המילים,
מחפשת ובדרך כלל בוכה.
קוראים לה ספיר,
ולא ניקיטה אם אתם חושבים,
היא אוהבת לכתוב,
לשמוע מוזיקה טובה
לנגן
ולא לעשות כלום בעיקר.
עדין מאוהב באחת שבכלל שכחה שהוא שם, מקפצת בין גברים,
ונעלמת.
אני בטוחה שהיא מרגישה לא בסדר אבל אולי זה לא מספיק מפריע לה,
חבל, גלעד הוא אחד האנשים הכי נחמדים ומבינים שאני מכירה,
ואותו אני בקושי מכירה, לא אותו ולא אותה, רק את המילים, הכאב,
והבכי.
|
שוב לבד בדירה של ההורים, מיטה קצרה מדי ומלאה בחלומות של ילד
בן שבע, המפלצות שלך, אלה שמתחת למיטה, אתה זוכר? הן עדין שם,
מחכות לשובך, מחכות לדמעה אחת קטנה שלך שתשביע אותן לעוד כמה
שנים, עד ששוב יעיפו אותך מהדירה הקטנה שלך.
|
וכנגד כל הסיכויים אני שולפת חרב מרהיבה ונאבקת על חיוכך, ילדה
יפה שלי, אני אהיה לך כתף בלילות של בכי, אני אהיה שם כדי
להכריז על הצלחה ועל אכזבה, אני, אני זאת שלא ראויה למגע ידייך
הטהורות,
|
במסיבת יום ההולדת ה-17 של ל' גילה א' על בגידותיה של ל' עם
אחיו, הם רבו ונפרדו. ל' החרמנית הלכה לכיוון ביתו של א', כדי
לקיים יחסי מין עם אחיו מ' וזה מה שקרה. בבוקר התלבשה ל' ויצאה
מהבית, הסתובבה ברחובות בחוסר מעש
|
ידיים מגששות,
מחפשות ונוברות בכאב,
פותחות שוב פצעים ישנים.
ציפורנים חדות
אהבות נואשות.
|
חיפשתי את העיניים שלך בין כל המבטים,
חיפשתי את השפתיים שלך בין כל הלוחשים
|
בועות סבון,
מבריקות בשלל צבעים,
כמו פיות קטנטנות,
כלל לא חשובות,
וכל כך מוכרות.
|
ללבוש שמלה ארוכה,
להתאפר עד שלא יכירו אותך,
לדפוק מבט שטני ולצאת,
לרקוד ולשתות עד הרגע שבו הנפילה כה מתוקה.
|
הסובבים אותך לא שמים לב עליך
ואת לא עליהם.
לא אכפת לך מהם
את רק מנסה לתפוס אותו
את הירח שלך.
|
אי אפשר לצאת שפוי,
אם שרדת,
הנפש פגועה,
לעולם לא ישתנה,
הכל כואב,
רק ששוב לא יקרה.
|
הנחת את ידך על גבי,
והצמדת אותי אליך,
חיבקת אותי,
והחזקת לי את היד,
לשנינו נקטעה הנשימה,
ידעת,
אני כולי שלך.
|
לדעת לגעת,
לדעת לשתוק,
ואיך להרגיש,
למרות הכאב,
שכל כך נגיש.
|
לא ישללו את החיוך רק כי החליטו,
למקום שבו הכל יהיה טהור,
שהרוע והטרור עדין לא פלשו אליו.
|
את בתוכך כבר מתפוררת,
בקושי נושמת,
בקושי נרדמת,
רועדת.
|
חיוך ערמומי,
גוף ללא הרגשה,
נקי מהאהבה,
קשור בשנאה,
קנאה.
|
שלום רב קיטי,
בודדה ומאוכזבת אני מהעולם הזה,
אין לי עם מי לדבר ולספר את האמת,
רע לי כאן, וקשה,
מרגישה נורא.
|
ובימים שהשמיים אפורים,
ונדמה כי סערה מתקרבת,
בתוךך התיק את מסתגרת,
ומתארחת במשתה ססגוני,
ובו כל הרגשות, המילים, והמבטים שלך...
|
יפה השתיקה על חיוך בלי מילים,
רגשות וצלילים,
צללים מטורפים על קירות של לילה מרקדים,
שקט חודר
|
כשאפשר לשמוע טיפות גשם כבדות על החלון מקישות,
כשאפשר להריח את הגשם שעבר פה והשאיר שובל וטל,
כשאפשר לגעת בעלים הלחים ולחייך,
כשאפשר לשקוע בחלום מתוק שלא יתגשם,
אז, רק אז,
אני חוזרת,
..
|
השמעתי את הנשימות הקרות שלך,
הרגשתי את פעימות לבך המאובן,
נשמתי את האוויר הריחני של תל אביב,
ליטפתי את שיערי הפרוע והמבולגן,
שתיתי עוד לגימה מכוס המים המתוקים שלי
והייתי מאושרת.
|
חשבתי,
ימים שלמים שלא ישנתי,
רק חשבתי,
והגעתי למסקנה,
שאולי זה לא שווה את זה,
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא מוכן
לאכול צדפות.
אני רוצה את
האוכל שלי מת -
לא חולה, לא
פצוע - מת.
וודי אלן |
|
