|
ניקי היא רק פיצול אישיות של מישהי חסרת כל יכולת
יצירה...
כעסתי עליו, ובצדק, עברה כבר חצי שנה מאז תאונת הדרכים שלי
והוא כבר כמעט התגבר לגמרי ובסוף הוא נשבר, לא רציתי שהוא יגיע
לכאן עכשיו כי היו לו עוד חיים ארוכים אבל הוא נשבר, אבל לכו
תריבו עם אחד שהתאבד.
|
"פעם כשהייתי קטנה האמנתי שכל המתים עולים לשמיים ונהיים
כוכבים והם שומרים עלינו, ככה שכל עוד יש כוכבים אנחנו מוגנים.
אני עדיין מאמינה בזה" עצרתי לקחת נשימה ארוכה "באותו לילה לא
היו כוכבים, בכלל"
|
יש לי בחדר שני חלונות.
חלון אחד מראה לי את הנוף היפה של השדות של נורדיה. והחלון
השני הוא זכוכית משותפת עם חדר שנראה בדיוק כמו החדר שלי.
בחדר שנראה בדיוק כמו החדר שלי גרה בחורה, שמאוד מזכירה אותי
במראה אבל היא שונה. למעשה, היא ההפך הגמור ממני.
|
היא לא הייתה צריכה לשאול מה קרה כדי לדעת. ההיא שוב עושה לו
ת'מוות.
|
היא נסעה בכביש צדדי בודד, כשהיא ראתה אותו עם האצבע מונפת
באוויר. היא עצרה את המכונית ויצאה החוצה.
"אתה קצת רחוק מהבית" אמרה
"גם את" השיב
"זה לא מקום טוב להתקע בו עם האוטו, בוא" אמרה ונכנסה למכונית
|
לא היה שום דבר ביום הזה שנראה משונה. שום דבר שיכל להסגיר מה
יקרה בהמשך.
כרגיל אלון היה עסוק במחשבות שלו ולא שם לב בכלל שנועה התישבה
לידו.
|
"אני מצטער להפריע המורה אבל יש לך בכיתה תלמידה שלא מוכנה
להאמין לי שאני מטורף עליה וזאת הדרך היחידה שבה אני יכול
להוכיח לה את זה" אמר קובי תוך כדי שהוא נכנס לכיתה עם זר
פרחים וטייפ.
|
סיפור שנכתב ע"י המציאות האכזרית, הושפע קשות ע"י אבנר כץ
ונפסל על ידי.
סיפור שבו אספר גם על השבועיים האחרונים, עלילותי בלטרון,
יתושים מטיוואן, פיצה מטר, איך הפכתי למגנט לפציעות ולמה
מודיעין היא העיר המיותרת והטיפשית ביותר בארץ (עם המודיעינים
סליחה).
|
- אני רוצה למות...
- בגלל החום?
- בגללו!
- מה הוא עשה? הוא בטוח יעבור עד מחר.
- לא, לא החום... הוא.
|
המשכתי ללכת מתענגת על הלילה היפה ומנסה להתעלם מהכאב.
לפתע ראיתי דמות באופק. האצתי את צעדי הכדי להגיע אל הדמות מהר
יותר. ככל שהתקרבתי לבשה הדמות צורה וכשהגעתי אליה יכולתי
בבירור לראות מה היא.
|
"קשה לי להגיד את זה, אבל אולי בכל זאת כדאי שאני אפסיק לבוא.
לקצת זמן. אנשים עוד יתחילו לחשוב."
"יתחילו לחשוב מה ענבל? שאני משוגע? אני משוגע ענבל?"
|
כל הרעיון הזה, שבנות צריכות לעשות ריקוד, נראה לי מאוד טיפשי.
אני לא יודעת לרקוד ולא נהנת לרקוד. אני לא רקדנית, אז למה אני
צריכה לרקוד בשביל לקבל ציון?
|
אני שומע את הנשק שלי נטען ומסתובב בבהלה. היא עומדת מולי
ערומה ומכוונת אותו אלי. היא הולכת להרוג אותי. בגלל זה אמרו
לנעול אותו מאחורי שני מנעולים... אבל תכננתי להשתמש בו אחר
כך. אותה לא רציתי להשחית ככה. היתה יפה מדי בשביל כדור בראש,
על עצמי לא אכפת לי.
|
-מה קורה מותק?
-אממ... זה סיפור מצחיק אבל גם לא. אני צריכה שתבוא אלי
-צריכה?
-כן
-מה קרה?
-כמו שאמרתי, זה סיפור מצחיק אבל גם לא. אתה בא?
|
"תפסיקי לבכות את עושה לי בחילה."
"רע לי."
"בטח שרע לך. תמיד יהיה לך רע."
"איתו יכול להיות לי טוב."
"נו תפסיקי, את לא איתו וזהו. תתחילי להתרגל להיות לבד, את
תבלי כך את שארית החיים שלך."
|
מחלה מתוקה
אהבה רחוקה
כאבים בחזה וקשיי נשימה
|
אבל בינינו זה אתה
זאת המחשבה עליך שפשוט לא מרפה
הפחד שתמיד תישאר שם
שלא יהיה אף אחד מלבדך
|
אל תפגין כל כך הרבה נוכחות. אמרתי שדי. תרפה. תעזוב.
|
בתקופות שאין כלום אני מאוד רוצה לכתוב, אבל לא מוצאת
רעיונות.
אני יושבת וחושבת על משפטי פתיחה אבל כל משפט נשמע לי טיפשי.
כנראה שאני מאבדת את המוזה שלי.
|
עם כמה שניסיתי להדחיק אותה, למרות שאמרתי "לא תודה", היא בשקט
בשקט הזדחלה לה לפינה חשוכה בלב, הסתגרה בעצמה ולא הסכימה
להתפנות... המתנחלת הקטנה.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
חטול?
כטול?
חטול?
כתול?
חתול? |
|
