|
"...הצחנה שעולה מערימת הסדינים על הריצפה כבר בלתי נסבלת;
זיעה וסיגריות. הסדינים האלה עדיין שם מאז אתמול בלילה. אתה
יודע שאתה הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים? אני משערת שכן. במיוחד
אם להתחשב בעובדה שאני לא נותנת לך לשכוח את זה ולו לרגע..."
|
"...כדי שידעו כמה היא כועסת. כשינסו נואשות להתקרב, אך מאות,
אם לא אלפי קוצים ישספו את גופם, ודמם המושחת יזרום ללא שליטה
ויתייבש על דפנות הקבר האפור שלה..."
|
"...נשכבת על המיטה הקשה, והתקרה הלבנה מיישרת אלי מבט ריק.
המבטים של כולם ריקים פה... כולם מתים פה. בית קברות של אנשים
נושמים, הלוויות של אנשים שליבם טרם חדל לפעום. כולם מתים פה.
הם מהלכים במסדרונות, מביטים ולא רואים אותי. ולאחר פעמיים כה
רבות שכל אחד ואחד
|
"...המבט הריקני שהיה ממוקד אי שם מעל הכתף שלי, הוא זה שהפחיד
אותי יותר מכל... אפילו יותר מידייך המצולקות, ומגופך הצנום.
כל עצם ועצם בלטה מעורך במין זוהר חולני שכזה..."
"אחזתי בידך ואמרתי שיהיה בסדר. את אמרת שאת יודעת שיהיה.
הבטחתי לך שתצאי מזה בקרוב, ו
|
"...והתחושה תשאר. היא תשאר גם אחרי שתשב שעות באמבטיה, ותמלא
את המים בשלל צורות, בצבע אדום שיחלש ככל שהמים ימשיכו לזרום.
היא תעמוד שם שעות, מתחת לזרם המים החמים... תנסה לשטוף את
הכאב,הכיעור והלכלוך..."
|
|
|
לא שולח שום
לחם. שימותו
מרעב הזונות.
- פינת האנטיפת,
מוגש בחסות שפן
קטן והאגודה
הבינלאומית
לחארות. |
|
