|
 ימה הלכנו, אלו שחזרו יספרו חרש חרש.
מתנו כבר מזמן. |
niqodimus
חייכתי אליה, הו כן אני פטריוט ככלות הכול.
לא פטריוט פוליטי או אידיאולוגי או של תזמורות
צבאיות או של ספורט, ובכול זאת אני פטריוט.
פטריוט של שדות כמו אלו, של שמחת בית השואבה ושל
שבועות, של פלפולי המקרא ושל רינת האיכרים בקוצרם את
יבולם, של לבלוב השקדייה ושל החצבים בסתיו- של דברים
ישראליים.
לעובדה שאינני יודע אם יכולים אנו למאבק אין קשר עם
העובדה שעלי להמשיך ולמלא את חובתי, האם את מבינה
זאת יקירה?
אחת לתקופה לא מוגדרת, מגיע הדיאלוג הבלתי מותנה שלי עם בורא
עולם למבוא סתום, ואני נדחק אל קצוות הארץ בחפשי אחר שקט אחר,
שקט רועם.
|
איש לא פתח השער
פצעינו לא טופלו
את אחינו שהפקרנו
מחר לא יזכרו
|
כישוף נושן ויצר פרא
ידייך מושטות למקצבים קדמונים
חיוכך מטורף חושני ולועג
מותירי כבול ומבויש באביונה.
|
בתוך כוך שמלא בזונות ושרצים
אני מנסה להתמודד, עם זיכרונות ופחדים.
ואדמה חרוכה, אפורה וקרה
תפאורה מרהיבה לכאב שנקווה.
|
|
|
פוליאנה אמרו
הזכר אוהב את
המוות
אני אומר תנו לו
פריווט
עשר שנים אח"כ
שבק"ס אמרו שהוא
נופל וקם כי
הדרך ארוכה
ומפותלת
אני אומר תנו לו
לשבת
ומה יגידו עוד
עשר שנים את זה
הבמה נותנת
ואני אומר שאז
יהיה לכם ממני
קצת שקט
חצי תימני מביא
אותה בנבואה
מחורזת |
|
