[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
נימפה.. נימף...


אל היוצרים המוערכים על ידי ניקול עילםאל היוצרים המעריכים את ניקול עילם
She looks like the real thing
She tastes like the real thing
My fake plastic love.
But I can't help the feeling
I could blow through the ceiling
If I just turn and run.
And it wears me out, it wears me out.
It wears me out, it wears me out.

And if I could be who you wanted
If I could be who you wanted
All the time, all the time.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני מדמיינת את מחלתו כמו גם את מותו של דני כמו סרט אמריקאי.

לפעמים אני תוהה איך היית מגיב אם הייתי מתה היום, עכשיו.

הם יכולים לגעת כמה שהם ירצו, לגשש באפלה ואף פעם לא בחיפוש
אחרייך, יש לך חזה... אפילו הוא אמר.

היש מחזה עצוב יותר מלראות אותי ככה?
רועדת מקור, רטובה עד לשד עצמותיי, דמעות שחורות זולגות על
פניי, שיני נוקשות, והשפתיים מאדימות מהכפור.

וכשאתה גומר וחותם בנשיקה לרגע עובר בכל הגוף שלי הפחד שאולי
לא תשחרר אותי אף פעם, ונבלע בשכיכת הגלים.

על הקיר עוד נותר הגרפיטי הזה שנורא הצחיק את מאי "כשחונקים
דרדס, הוא נהיה כחול?"

ירח של אמצע הלילה חודר דרך החלון, בלי להביט בשעון אני יודעת
שעכשיו כבר לא לילה, אבל הבוקר ממש לא קרוב.

היא נעמדה מולי עירומה, מביטה בי במבט מאשים

מאז שעברתי להתכסות בפוך הכל השתנה, פוך זאת שמיכה הרבה יותר
נחמדה מסתם שמיכת צמר שמצפים בסדין, מתחת לפוך מרגישים מכוסים
באמת

"ילדה!" אני מסתובבת. "קר לך?" המתדלק מחייך אליי. הוא בטח לא
הרבה יותר גדול ממני. אני ישר חושבת שהוא מסתכל לי על השדיים,
זאת הבדיחה שהידידים שלי הכי אוהבים.

"מי את??" שאלת בקול צרוד שבקושי זיהיתי, לא קישרתי בין רוני
שלי לקול שבקע מהשפתיים שלך. בין רגע הייתה לי בחילה "רוני זאת
אני, גיל." לחשתי, ואתה הוספת להביט בי במבט שואל...

חבל להתטרטר סתם, בבוקר שמתגייסים, כמה שיותר סדר ושלווה.."
היא מפסיקה את עצמה, מרגישה שהיא משתפכת יותר מידי "הכל בסדר
עינת?" היא שואלת בטון אימהי ומתקרבת לעברי "אההה...אני
פשוט..אני פשוט שכחתי להגיד לו משהו..."


לרשימת יצירות השירה החדשות
מנסה להיגמל
מהריח

מינימליסטי
כל דבר
שווה.

אין אף מידה
של רחמים עצמיים
שחסכת ממני.

והדימום מהחך
מספר לו שאני מאלה
שלא ממש בחיים

פתאום הוא מפסיק
אומר שזה הזוי
שעוד לא היית בת שנה
כשפרצה האינתיפאדה הראשונה

שמש
מהוססת
כמותן
שוקעת לי בין הרגליים.

עצב
עם בוא הגשמים זה יחלוף
הדמעות יהיו לטיפות
ורוחות
יקפיאו עצבים חשופים ושתיקות
תטבעי בשלוליות.
מתחת למעילים עבים,
ירעדו העצמות.

אתה נותן מבט מפוכח
בשגרה מתפוררת
בוחן אותי מבעד
לדמעות

נתת לי לשתוק
לחלק לאיבריי טיפה אחרונה של שלווה
נתת לי לקרוס תחת נטל גאווה
חיבקת, חיבוק נטול אהבה.

שאלות קיומיות לא פוסקות מלהרעיל
וורידים שצמאו לדעת

אני עולה
על עשרות אוטובוסים
עם תיק קרוע
ולב שבור

והצדקת את כל הדמעות
בלי לתבוע

עצב
אם כבר אז בחורף
עדיף שכבר בחורף
הגיוני לי שתלכי
בעונה של השירים

אני מרגישה אותו
מרוקן את החיים שלי
פריט אחר פריט

על אופניים
אל תוך הלילה
שתיתי כי חשבתי
איך לא לחשוב

יש רווח בין הדמעות שלך לשלי
שבו עומדות טיפות הפקר
"זה לא החורף שלנו"
אתה אומר.

זה החיוך
שנהיה
בלתי נסבל.

בסבלנות מזדיינת.

הכל אצלנו תמיד בסדר
הכל דפוק
כמו שעון

קובץ שירים
אחרי שנכתב הכל
כל מילה טובה
או דורסת
כינתה אותך
ואת כל מעשייך
אתה נהיה אנושי.

רעש המכוניות
כמעט שבר אותי סופית
ברעש כזה
ילדות שחולמות לברוח
זורמות כבדות כמו כספית

משהו בגרון
זה הרגע האחרון
להיות ביץ' מאושרת
או חסודה וטיפשה

שמש בגבעון דום
וירח בעמק איילון.

צמד שירים
כמעט לבנון
משתרבט לי
ומשתרבבות יבבות

לחץ אדם
המאיץ בי
הצטלבות הוורידים
הכורכים אישונייך

הייתי מציל אותך
מידי המרצח

הגשם שטף את הגגות
משתף פעולה עם הרוח
העלים נתקעו בתוך המרזב

אתחנן שתפסיק לדהות
רק עוד קצת
לבעור
ולזכור
מילותייך יהיו לי חנינה.

סימנים
של קיטש
ובחילה
מהדהדת

פעם
אחר
פעם
פעימה

בדירה שכורה
היא תזמזם בשקט
נבוכה שהיא לא
זוכרת את המילים

היא בקרוב תישרף
תתכלה תחת מבטך
כולה מוצפת אור כיסוף
מזרימה יגון אל ידך.

כולם סובלים
נורא
לא סובלים
שיש לי
חיוכים גם בחושך

ג'ק המרטש
הודעת לי מראש
עדיף היה להתרחק

כל הלילה
גוזרת גזרי עיתון
מחר
אעשה לך עוד פסל מכוער
מעיסת נייר

עיפרון נשוך בידי
עור מוכתם עופרת
למזכרת

לאהוב לעשן פחות
פחות לאהוב לעשן

קרחונים בחוץ
קרחונים בפנים
חושך בראש
והלב על הפנים

רק הוזה
לא קולטת שום תדר
רק שבועיים
לא נתנו לי
לרעות מחוץ לחדר

גם עכשיו לא פסקת מלדפוק
על דלתי
מנסה לנחם

מיחושים בשיפולי הבטן
מחישים את השיכחה

מנסה לא להשתתק
כשאת דוחפת לפי לשון
שתיפול על לשון
מסוגלת לנשוך הכי חזק שאפשר
כי שקט וקר
וזה יותר מידי כואב

צרחות,
בניסיון אחרון
להצית איזו להבה
לשלוף באופן סופי
את אותה הסכין שצלבה

ממגע שביר של בוקר
נהייתי פרפר חד פעמי

יש לה חיוך אמיתי
ודמעות מזכוכית
ויש בה המון משקעים
שדבוקים לתחתית.

אין לו הרבה ללכת
אז הוא נעצר
נותן בי מבט
של אחד שעבר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
גומא מביא הביתה
פרוססלאבית בת כמעט ארבעים
עם שם מיתולוגי
שכותבת קריאולית

הגננת נורא נבהלה כשסיפרתי לה שאבא בכלל לא אוהב אותי. כל הגן
נהפך למרקחה של שמועות "אבא של טלי, לא אוהב אותה בכלל, בכלל"
שמעתי את אחד הילדים לוחש.

אני רוצה לפעמים לנסוע אלייך, ולקחת אותך לים...תמיד חלמתי
לקחת אותך לים, כי לך אין ולי יש.

אין לך זכות, אתה היית האופציה השפויה.

איך מקבלים בשוויון נפש סוף של משהו שלעולם לא יתחיל?

אני מוצאת נקודות אור חשוכות יותר מתחתית של קבר

זה הכל עובד על זיכרון אמוציונלי...הכנות שלי תבוא מתוך היכולת
שלי לזכור סיטואציה ורגשות דומים, אתה עבר מתמשך.

אתה יודע פעם, לפני ארבע שנים בערך, באיזו תוכנית טלוויזיה.
(זה מספיק דפוק כדי להיות ב"דודו טופז") הגשימו לאיזה בחור
פנטזיה, נתנו לו מקל ברזל והביאו עגלה ועליה מלא כוסות
זכוכית... והוא יכל פשוט לשבור, כמה שהוא רוצה.

שכבת כמו בתוך בועה ולא צחקת ולא סיפרת לי איך עושה כלב או איך
חתול מיילל.
אחרי יומיים כבר התחלת לפרכס, הגוף הקטן שלך רעד לי בידיים.

התבגרות
כתובת מוכרת נצרבה על הגב השזוף.

מעולם לא היית חלק מהחיים שלי ובכל זאת אתה חסר, עכשיו אני כבר
יודעת שמה שחסר זה אתה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"תסתכלי על עצמך טלי, fuck, את באמת לא מבינה?", אתה צועק עליי
בקול תקיף. אני מביטה בך בשפתיים רוטטות, במבט המום ובריסיי
בובה רטובים, כמו כלבלב.

אנחנו מסתכלים אחד על השני כבר שבועות, בלי להוציא מילה, אבל
המבט העצל והמלגלג שלו עושה לי בחילה מצמררת.
"לא חשבתי שתבוא" אני שוברת את הדממה

הזדקנת לי כל כך מהר.


לרשימת יצירות הציור החדשות
צבעי מים
אל היצירה

אל היצירה




אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
מכירים את הקטע
ההוא, שבו אתם
עובדים על מישהו
ושוכחים לספר לו
בסוף שהכל היה
סתם בדיחה? לפני
5000 שנה אחד
עבד על חבר שלו
שיש למעלה אחד
בשם אלוהים, ולך
תדע, יצא מזה
ספר...

אחד שלא
קונה את
הסיפורים של
הקופירייטר של
אלוהים


תרומה לבמה





יוצר מס' 9607. בבמה מאז 29/1/02 22:23

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לניקול עילם
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה