|
מחשבות מדכאות עולות לי לראש
שאולי אנחנו רק כמו הטיפות האלו
|
לא ברגע, למרות שממש מהר, מציאות נעלמת,
ומבחוץ זה יכול להראות כמו נפילה חדה.
|
גבעה שמסביב שחור
ירח מלא ותנים מיללים
שני אנשים לבד בעולם
|
בוקר של יום רענן
בתוך בנין גדול עם קירות עבים
וכביש סואן מזמזם מחוץ לחלונות הגדולים
שמעל לריצפת השיש הכל-כך חלקה
|
אם את שואלת לאן אני הולך,
אני אספר לך על הירוק בעיניים, על הרוחות השורקות באוזן,
אני אספר לך על הנוף, על הכרמים, על הטרקטור הישן בחצר
|
ליפול
ובדרך לחשוב על הכל
ולהבין שלא היה - שלא כזה רע בעצם
ורוצה לחזור
|
ולפעמים אני צריך קצת זמן לעצמי
לטפח קצת את הבפנים
|
אם רק היית יודעת מה הפסדת...
|
|
|
היה לי דוד -
ניצול שואה -
שהצליח לצאת
ממלחמת יום
כיפור, אנטבה
ושל"ג בלי פגע,
הגיע לבוסטון,
נחטף עם כולם
אבל צנח מהמטוס
בול על בניין
מספר 7.
ברגע שהוא
התעורר, חשך
עליו עולמו.
פראייר.
אד המתאבד |
|
