|
"לעמוד במלוא התום מול כל רגע"
והכל מסתדר מצוין, למעשה בדיוק כמו שזה הסתדר קודם לכן. אבל
הפעם את פונה דרומה.
פתאום את מגלה שכל החברים שלך התגייסו ורק לך נותרו חצי שנה של
ריק.
פתאום נמאס לגמרי מהעבודה במדים זרחניים.
פתאום ההורים מתחילים להתעניין לשאול, לחייך ולחפור.
|
"וכשההוא ימות, ננתח אותו. אני חייב לדעת מה זה הקו העגול
הכחול הזה. אולי הוא מנסה להורות לנו על משהו". הכריז האח ורץ
לשירותים לשטוף את הדגים בניאגרה.
והם חיכו. וגם הדג חיכה, כי מה נותר לך לעשות אם לא להמתין
ליומך, כשעולמך חרב, ונותרתה רק אתה...
|
היה הייתה פעם ילדה קטנה ומכוערת. היא כבר נולדה מכוערת. כמו
כל הסיפורים האלו על הילדים שנולדים ככה וככה וכל הזמן היו ככה
וככה. עובדה מצערת היא שהמכוערת אכן הייתה מכוערת. כל - כך
מאוס היה פרצופה שאפילו אימא שלה לא יכלה לשאת את מבטה
|
זאת הייתה עבודה מאוד משעממת בשביל איזבלה שאהבה יותר עבודות
מאתגרות מאשר לנכש עשבים כל היום ואחר כך להכין סלטים ומרק
ירקות. היא שנאה את שיגרת חייה - לקום בבוקר, לעבוד, לאכול,
להמשיך לעבוד לאכול ולישון עד הבוקר הבא, כה בודדה הייתה
שלפעמים דיברה אל הירקות.
|
בין החול לים, עמד לו גוש סלע ענק, ה"צוק", המקום בו גלים בצבע
טורקיז נשברים והופכים לקצף מתוק. יופי ממכר כמו שוקולד
שוויצרי.
|
אני מושכת את חברתי אל נבכי הרחבה ומתחילה לנענע עכוז בריקוד
צנוע מעט פרוע. כל שניה כל בום של בס הדופק באוזני אני מביטה
סביבי מחפשת בטרף איכותי, שיהיה גבוה בלונדיני ולבוש היטב.
ציידת ארים שטחית שכמותי, אינני כלל מתעניינת באישיות החבויה
בגוף כחוש אכזב.
|
הייתה פנינה אחת. נולדה וגדלה בעיר קטנה וחומה בדרום הארץ.
פנינה הייתה יפהפייה עיניה כמעט והיו שחורות שערה הפחמי גלש על
כתפיה ברכות ועורה היה חום חלק כשוקולד חלב. מידותיה המושלמות
שנפוצו בעיר כולה, הקנו לה בטחון עצמי גבוה לאין שיעור - היא
הייתה מודעת ליופיי
|
...כל לילה יום מתנים אהבים מבצעים חטאים, וברגעים האינטימיים
ביותר, כדי להגיע לסיפוק מרבי (ומתוך אמונה טפלה שאולי ישרישו
מעט אינפורמציה למה שיהיה צאצא) היו לוחשים אחד לשנייה את
המוצרים הנמכרים בפיצוחיה, מהזול ליקר....
|
מה שקורה בעולם קורה
מה שבך
קטן קטן
|
הכאב שבציפיה
שתי אצבעות מעל הגבה
רכות של שמנת בעיר זרה
|
אתה אומר לי
קיפוד במעטה דק של
ילדה מכונה ממושמעת
ואני שומעת
אהבה.
|
לאי בודד
מוקף חולות וים טורקיז
|
מעוף מטוס
שובר שתיקת
מדבר.
|
ותעשה לי פרח ניר אדום
והנח לצד מיטתי
|
לא אני
ובטח לא אמי ואבי שסובלים ממני
|
הנה אני ילדה נערה
שאוהבת להפנות את הגב כשמעצבנים אותה
|
ילד משליח מחלון מתקלף
מטוס נייר מתרסק
|
לשעון כבר נמאס לצלצל. תחילה האוזניים קולטות קולות חלושים של
צריחת עורבים, וזה מתעצם וצורם יותר ויותר. לפעמים נשמע שהם
עומדים ממש על אדן החלון.
|
בשנייה שבה דקה נתחלפה ושעה הפכה עגולה, אני נפלתי והתחלתי
צונחת אל קרקע מוכרת, אדמה אפורה טרושה.
|
יומולדת לאלכסנדרה, מרכז כרמיאל 2001.
|
דיזינגוף פינת בן-גוריון, דצמבר 2001
|
"...ואומרים שהיונה מביאה את השלום."
פירנצה, איטליה 1999.
|
זה אחד מאותם הימים...
טיילת, דן - האג (אוגוסט 2000)
|
אותו יום ואותה רוני בצילום סטודיו, ינואר 2001.
|
שים סכר גדול
ליד מעינות הכאב
|
יומולדת לאכלסנדרה, מרכז כרמיאל 2001.
|
אבן-גבירול, ת"א ספטמבר 2001
|
חלק מפרויקט גמר של כיתה י"ב משנה שעברה. צולם בשכונה הדרומית
בכרמיאל.
|
כיכר דיזינגוף, ספטמבר 2001
|
רח' רוטשילד, ת"א ספטמבר 2001
|
|
|
"אני נשבע לך!
חשבתי שכולם
פלישתים"
שימשון מתנצל על
אולמי וורסאי... |
|
