[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני רוצה למות עם ראשי נופל על
המכונה הזאת
שלש שורות לפני סוף
העמוד
סיגריה גמורה על
אצבעותי, רדיו עדין
מנגן

אני רוצה לכתוב
מספיק טוב כדי
לגמור
כך.

(צ'רלס בוקובסקי)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
שדיה יתפסו פרק שלם, והוא יתאר את עיניה על גבי 5 עד 10
עמודים.
על הכריכה הוא ישים תמונת תקריב של פניה, על הכרירכה האחורית
יתאר את המסע שעבר כדי לתאר את המסע בה.

בסוף הלכה לחפש אנשים אחרים
שיעשו לה לגמור,
ונעים בגב.

כשהלהקה מנגנת לאורחים הנכבדים, ואנשים עם כפפות לבנות ונשים
צעירות מוחאים כפיים, ברגעים האלה ג'וזפין חיה. רוחה מתעוררת,
חסותה נפרשת על אולם הנשפים. חוויה של פעם בחיים, אם בכלל, כמו
לראות את אלוהים בפניה של אהובתך, או את משמעות החיים, לחלקיק
שנייה, בחיוך אק

שביל עפר, מהסוג שיש בכל מקום בעולם, לא סלול, פשוט שם. על
השביל הזה למדנו ללכת, לרכב על אופניים, ובסופו של דבר גם
לנהוג עליו. למעשה, עליו נהגנו ביום שבו היא מתה.

אז אם נהיה לגמרי כנים
אתה מאושר בין חומות
ובין כל הסיפורים בעיר
שלך העצוב ביותר
וכמה שנחפש, לא נמצא
אפילו מחשבה אחת מקורית
בכל ימי חייך.

את מדברת איתי על סמנטיקה.
אומרת לי שלאהוב זה בעצם לשנוא, שסקס הוא אהבה, שכל זה, אני
ואת, זה לא באמת זוגיות, זה סתם שתי אנשים שגרים ביחד.

התבגרות
חזה מושלם, תחת כמו בסרטים, רגליים של מרילין מונרו. בימים
ההם, שהכל בתולי וחדש, היא הייתה הילדות שנאבדה לך, לבושה
בחצאית מיני וחולצה משוחררת מדי.

זכרונות
התפלשנו בשמיכות כמו בבוץ, כמו ציורים אבסטרקטיים, חסרי צורה
בכל צורה שהיא, נעים ביחד.
אלו היו חיינו במשך שנים, שוכבים וכותבים, כותבים ואוכלים.

עם הקודמות זו הייתה חגיגה של פגמים. מוחן המעוות עם גופי,
עיניי על עיניהן הרעבות, עור יבש על שכבות שומן, צלקות נראות
ולא-נראות, שרוטות בשכל או בגופן. דפוקי כל העולם, התאחדו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אולי היה אשליה הוא
או היה חלום
וכל מעשינו היו פרי מוחי הקודח
ואולי גופך העירום מולי
הוא רק תעתוע עיניים מדברי

אנחנו נלחמים במטבח ואז הולכים למזרנים, ו
כשעורך החלק הופך לנשק
זה נדמה כאילו תישברי אם תפלי מהמיטה,
אני יכול לנצח בכל רגע.

אתה אומר שלך זה לא יקרה, אתה יותר מזה, אתה בטוח.
בעוד כמה שנים תחפש מתחת למיטה,
ותמצא את כל מה שפעם אמרת לעצמך שלעולם לא תהיה
בתוך קופסת נעליים ישנה.

כשהאדוות במים גדלות
והופכות לתמונות מטושטשות
אתה זורק אבן למים
ועוזב

אנחנו שותים לחיי החיים האלה,
שהביאו אותנו לפה.
עד שבסוף לא נשאר בשביל מה לשתות אז
אנחנו שותים.

בלילה הייתה לנו רומנטיקה,
בבוקר כל אחד הלך לדרכו, החיים
ואולי,
את,
הפכו את זה לבלתי אפשרי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
רגעים שנעלמים תוך כדי מצמוץ, כשהעיניים נפתחות מחדש בציפייה
לחלום ולפתע מוצאות את עצמן על מיטה רטובה מזיעה, חום גוף
מוגזם ורעד קל.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
את אומרת שאני מתנגן בך עכשיו,
אבל את כל כך שקטה,
אני לא יכול אפילו
לשמוע את עצמי.

תופסת-קברות היה המשחק האהוב עלינו
היא אמרה שהיא אוהבת להרגיש חיה ליד המתים
ואולי זה קצת מוזר
אבל ככה היא אוהבת
ואני אוהב אותה.

אמרת שעזבת את תל אביב כדי לחשוב, שכל משחקי הבשר האלה מעייפים
אותך, שכל השקרים שהם את מצמידים אותך לאדמה כמו שורשים,
מקרקעים אותך לעיר המקוללת הזו.




הוספתי את זה
שמאשר את
הסלוגנים
למוערכים ונתתי
לו חמש.





קומיצה, מוצא
באגים בבמה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 39909. בבמה מאז 19/4/06 15:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנבו בוכניק
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה