[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










מוזה היא אדרת שקופה
חמקמקה כמו זנב של שממית
ואין לה ביפר.


רובם ביכורים
וחלק עדיין אני נושאת איתי
ואחרים נשארו מאחור
ישנים ויקרים
כמו דגל ראשון שנטע אדם באדמת ירח




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא חשב לעצמו שאם שודדי ים, שהיו לפי הסיפורים אנשים די גסים
ופרימיטיביים, הצליחו למצוא אוצרות אגדיים בעזרתה של פיסת נייר
מוכתמת ומתפוררת, אין סיבה שהוא, מהנדס מכונות בוגר הטכניון,
לא יוכל למצוא אחד, והרבה יותר בקלות.

הם נפגשו במסיבה.
היא ישבה בצד לבדה והצליחה להראות כאילו זה בדיוק מה שהיא
בוחרת.

אגדה
כשמתרפק הזיקפות בהה במרפקי חמאה החייכנית שניצבה שם מצפה,
נראו כל התשובות מובנות מאליהן, וממילא איבדו כל השאלות תכלית.

זהו סיפור על ציפי, על אהבה שהיתה לה ועל אהבה שלא היתה.
מי שהביט בציפי לא חשב מיד על אהבה דווקא. ציפי היתה הנערה
השמנה ביותר שראיתם אי פעם. להורים שלה היתה מסעדה, ושמועה
התעקשה לספר שאחרי הלימודים ציפי מגיעה לשם, נכנסת למטבח
ואוכלת ישר מהסירים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
and then
she just said

ולא זיקוקים מתנפצים נגוהות
ולא צמרות ממריאות גבוהות

אלוהים
הוא שעון קוקיה
שהגיפה תריסים

אני לועסת את הלבד

וקצת התגעגע

כשמפסיק להיות לך איכפת אני נבהלת

אני בחדר השני
מי שפה זו לא אני

לאבד שפיות
זה
שיתוק
או
תנופה גדולה יותר מתנועת כוכבים

לא ידעת
שנטמן כבר המר
הגנן הנמהר

לעטוף רך
זהיר כמו לחישה

כשנקרע לך ענן
בתוך הבטן

העור של
הוד מעלתה

ואיזה חברים טובים היינו פעם
כמה שיקרתי

שיר ילדים
טיפת אופי
קצת זמן
תהיה אפילו דוגמן

לתפוס מערבולת בין הידיים
לעצור סיבובים מתכנסים אל עצמם

הכלבה שלנו ג'ינג'ית
הכלבה שלנו בשלכת

בפנים שרויה בחיק הבית
תנור ממציא לי את הקיץ

בתוך ריבוע אור
בקרב בית

הזמן
ציפור טרף אולימפית

אתמול באמצע הלילה
באה לבקר אצלי פייה
אנחנו מודאגים
היא אמרה לי
ממצב הרוחניות שלך

מה נעלם באישונים שלהם

תראה איך העננים משתנים
לא מרשים לנו להבין אותם

ואז אני שקטה מאוד

לשון דרקון
על עור נוסק

יום של קצת חורף
לדצמבר נמאס להתחפש

כל פעם זה אחרת
פעם אוקינוסים
פעם שלולית

תגיד לי כמה זה משקל סגולי של אהבה

ללא מצפן בדרך סוד
כמו גיבורים של אגדה

בין הפטיש והסדן
דוהר לאיטו

צער
לפעמים אגרוף צורח לתוך דלת

ואני ידעתי
זה השלם

עוצר לי נשימה
תולה אותה על הכתפיים שלך
מערסל לי את הפנימה

בקיץ היה חם להיות אמא
הלחות היתה דביקה מדי
הטמפרטורות תובעות

כמו כפיות של גלידה
מתוק של עיגולים

הייתי מלכה
והייתי שפחה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
שיפוע זה ההיפך מסימטריה

נורא אהבתי לשחק בזה
מגנטים הפוכים

לברוא איש לבן עם אף גזר בהייד פארק
לשבת תחת קפוא על ספסל
ללמוד איך נמסים לאט

לאן נעלמים פרפרי הענק האלה,
שרצו לנו בגוף,
לימדו אותנו לעוף..
למה חוק שימור אנרגיה לא עושה את הג'וב שלו?
זה מה שאני רוצה לדעת.

מכפת לי בודהיזם.
אמונה זו לא תנועה דו סיטרית,
ונקודת הזינוק שלה רק בפנים.
שורות נשגבות שבאות מבחוץ

מי זה צרור העצמות והגידים הזה,
ומה הוא עושה פה?

ילדה קטנה שמתגלגלת לעולמות ערפל
היתה צריכה להתקפל
היתה צריכה להתקפד
היא אמורה להיות מבועתת

החיים מיליון צבעים
חלק אוף אוף ספקטרום

הולכים בדרך
דברים נתקעים לנו במסלול
והאינטראקציה הזאת
אלה החיים שלנו


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בבית בו גרתי פעם היתה הקשת נכנסת דרך החלון.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
אני בטוח
במיניות שלי,
אני פשוט לא
בטוח שאחרים
בטוחים במיניות
שלי.


ההוא שלא לובש
חולצות בצבע
סלמון-בהיר.


תרומה לבמה





יוצר מס' 7017. בבמה מאז 4/11/01 23:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנטע מילים
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה