|
מוזה היא אדרת שקופה
חמקמקה כמו זנב של שממית
ואין לה ביפר.
רובם ביכורים
וחלק עדיין אני נושאת איתי
ואחרים נשארו מאחור
ישנים ויקרים
כמו דגל ראשון שנטע אדם באדמת ירח
הוא חשב לעצמו שאם שודדי ים, שהיו לפי הסיפורים אנשים די גסים
ופרימיטיביים, הצליחו למצוא אוצרות אגדיים בעזרתה של פיסת נייר
מוכתמת ומתפוררת, אין סיבה שהוא, מהנדס מכונות בוגר הטכניון,
לא יוכל למצוא אחד, והרבה יותר בקלות.
|
הם נפגשו במסיבה.
היא ישבה בצד לבדה והצליחה להראות כאילו זה בדיוק מה שהיא
בוחרת.
|
כשמתרפק הזיקפות בהה במרפקי חמאה החייכנית שניצבה שם מצפה,
נראו כל התשובות מובנות מאליהן, וממילא איבדו כל השאלות תכלית.
|
זהו סיפור על ציפי, על אהבה שהיתה לה ועל אהבה שלא היתה.
מי שהביט בציפי לא חשב מיד על אהבה דווקא. ציפי היתה הנערה
השמנה ביותר שראיתם אי פעם. להורים שלה היתה מסעדה, ושמועה
התעקשה לספר שאחרי הלימודים ציפי מגיעה לשם, נכנסת למטבח
ואוכלת ישר מהסירים.
|
ולא זיקוקים מתנפצים נגוהות
ולא צמרות ממריאות גבוהות
|
אלוהים
הוא שעון קוקיה
שהגיפה תריסים
|
כשמפסיק להיות לך איכפת אני נבהלת
|
אני בחדר השני
מי שפה זו לא אני
|
לאבד שפיות
זה
שיתוק
או
תנופה גדולה יותר מתנועת כוכבים
|
לא ידעת
שנטמן כבר המר
הגנן הנמהר
|
ואיזה חברים טובים היינו פעם
כמה שיקרתי
|
טיפת אופי
קצת זמן
תהיה אפילו דוגמן
|
לתפוס מערבולת בין הידיים
לעצור סיבובים מתכנסים אל עצמם
|
הכלבה שלנו ג'ינג'ית
הכלבה שלנו בשלכת
|
בפנים שרויה בחיק הבית
תנור ממציא לי את הקיץ
|
אתמול באמצע הלילה
באה לבקר אצלי פייה
אנחנו מודאגים
היא אמרה לי
ממצב הרוחניות שלך
|
תראה איך העננים משתנים
לא מרשים לנו להבין אותם
|
יום של קצת חורף
לדצמבר נמאס להתחפש
|
כל פעם זה אחרת
פעם אוקינוסים
פעם שלולית
|
תגיד לי כמה זה משקל סגולי של אהבה
|
ללא מצפן בדרך סוד
כמו גיבורים של אגדה
|
בין הפטיש והסדן
דוהר לאיטו
|
צער
לפעמים אגרוף צורח לתוך דלת
|
עוצר לי נשימה
תולה אותה על הכתפיים שלך
מערסל לי את הפנימה
|
בקיץ היה חם להיות אמא
הלחות היתה דביקה מדי
הטמפרטורות תובעות
|
כמו כפיות של גלידה
מתוק של עיגולים
|
נורא אהבתי לשחק בזה
מגנטים הפוכים
|
לברוא איש לבן עם אף גזר בהייד פארק
לשבת תחת קפוא על ספסל
ללמוד איך נמסים לאט
|
לאן נעלמים פרפרי הענק האלה,
שרצו לנו בגוף,
לימדו אותנו לעוף..
למה חוק שימור אנרגיה לא עושה את הג'וב שלו?
זה מה שאני רוצה לדעת.
|
מכפת לי בודהיזם.
אמונה זו לא תנועה דו סיטרית,
ונקודת הזינוק שלה רק בפנים.
שורות נשגבות שבאות מבחוץ
|
מי זה צרור העצמות והגידים הזה,
ומה הוא עושה פה?
|
ילדה קטנה שמתגלגלת לעולמות ערפל
היתה צריכה להתקפל
היתה צריכה להתקפד
היא אמורה להיות מבועתת
|
החיים מיליון צבעים
חלק אוף אוף ספקטרום
|
הולכים בדרך
דברים נתקעים לנו במסלול
והאינטראקציה הזאת
אלה החיים שלנו
|
בבית בו גרתי פעם היתה הקשת נכנסת דרך החלון.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
עכשיו אני
עסוק.
אחד, אגדה בזמנו
החופשי. |
|
