[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי נטע גימל

לרשימת יצירות השירה החדשות
אדם קם בוקר אחר
ואומר לחוה שנמצאת לידו
שלו יכל, היה בונה לעצמו
כלי לשוט בו, ולגלות עולמות,
שהבל פיה מכה פטישים ברקותיו,
שטעם פרי החיים קצת נמאס עליו

צבא של עננים מסתיר את השמש,
והאמת אומרת שהשמש כבר מזמן דולק על אש קטנה,
רק בשביל עצמו,
ואולי בשביל עוד כמה כוכבי שביט או ירחים.

מבחוץ נדמה לפעמים שאי אפשר
לגעת בי -
בשגעון הקטן שלי, כשהרגש משתלט עלי,

אבל עיניי, משום מה, כבולות לצו הלב המורד,
ומבקשות להשיר מבט אל אופק מעורפל וחשוך
שיורה חיצים חזרה אליהן -

יחסים
בעצם כבר חלפה הסערה
וקרני שמש חדשות מאירות את שולי הענן.

ואני כמו סיגריה גמורה
על שפת המדרכה
מחכה למישהו
ששכח לדרוך עליה

לפעמים, דוקא כשכולם מתבלבלים
אני יודעת בדיוק איפה אני נמצאת

עד אז דרוש מנגנון לסילוק מחשבות,
דרוש אספן רגשות -

הלוואי שהפרפרים הממלאים אותי
ועושים דרכם אל הבטן ובחזרה
בכל פעם ששמך מוזכר יהיו בי לעולם,

ראש השנה לאילנות שלנו,
שלמרות כל הגשמים,
עודם מלאים אבק קיומנו,
שקשה לפיזור --

משהו מחזיק אותי חזק בבטן
מכווץ, לוחץ ולא מרפה,
מכה גלים בכל הגוף,

כשהלב עולה על גדותיו,
כמו סיר של חלב חם,
טיפות הרגש גולשות
מלטפות את דפנות הכלי
עד שמתקררות במגע האש,

בערב השנה של בדידות הנצחית
שמנצחת אותי גם הערב,
בין ספל קפה שחור לגבינה לבנה,
ושוחה לה בשלולית הדמעות שלי.

בינהם לבין רוחות השמים אין פוסק עוד דבר -
השקט של עכשיו, הרעם שיבוא או הברק,

בעולם הבנוי בצפיפות מנקודות אדומות,כחולות וירוקות -
תמונה משופרת של החיים שאינם שלי ולא יהיו לעולם.

היד שלי המונה את שברי הזמן,
מחכה בלי סבלנות

כעס
מתוך הלובן שבעיניים שלך
מושיט הטירוף את כף ידו האדומה מהאש,
ומושך אותי לתוך מדורת הטנגו שהצתת בתוך הלב שלי.

שתי נקודות נחות על הקרקע, שאינה פוריה במיוחד,
נרקבות לאיטן, כי לא בא הגשם הראשון להחיותן,
ומתחשק לי לבכות בשבילן, בשבילי,

געגוע
ותכה בשורשיה העבים של תפלות השגרה החדשה
שמאיימים בתזוזות קלות להפיל את כל בנין האמון שהיה ואינו
ורק צילו החיוור מזכיר מגדל של קלפים מט ליפול.

לו תל אביב לא היתה מקושטת בפירסינג אנושי
לקראת יום העצמאות של המיואשים,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יש לי רק אותי עם כמה תלתלים בערך זהובים וחיוך מבויש

משבצות של זמן נדבקות מרב הלחות, המעיקה לפעמים,
שנמצאת בנינו. אלה הם התנאים של מזג האויר פה.

התבגרות
ושכבר יותר מעשר שנים אבא שלי לא עשה לי "אוירון",
אולי כי הוא יודע שהשמיים הם גבול בשבילי,

ממעמקי הנפש שלי פורץ זכרון
שניסיתי להטמין לשווא עמוק בפנים.
הוא מטפס מריר ואפר,
מנצח את השגרה האדישה ואת האדישות השגרתית,

שוב חלק מביננו מרוקנים את כיסיהם אל החלל הפתוח, בתקוה
שחטאיהם ילבינו במסע אל הקרקע או לפחות ידבקו גם קצת באחרים.
עוד פעם תחילת ספטמבר - עם כל הטוב והרע והאני שבו.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הרהור
ערפל מקיף את כולנו, סמיך ומעושן כולו,
מבעדו לא רואים האחד את השני
והגוף שליד מטשטש כמו במשחק מראות של קוסמים מתחילים.

בהילת הירח החיוור הפסיקים, השתיקות והפרטים הקטנים
משתמעים באלפי צלילים של טון אחד אחר -
זוהי חגיגה פשוטה לפשטות החגיגית שלנו,




יש כאן איזה ילד
טיפש ששואל מה
זאת שאהבה תל
אביבי רוצה
מהחיים שלו.

אז ככה, יגאל...


תרומה לבמה





יוצר מס' 6230. בבמה מאז 4/10/01 9:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנטע גימל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה