|
אני גרה בקרון של רכבת הרים. הקרון, כמו בכל רכבת
הרים אחרת, נוסע במהירות מדהימה. וכך בבת אחת אני
עולה ובבת אחת צונחת למטה בירידות חדות. וסופגת
חבטוט, זעזועים וטלטולים.
לפעמים הקרון בקושי סוחב בעלייה. אך יש גם עליות
חדות בדיוק כמו הירידות, ואז למשך זמן מה, אני שוב
למעלה, משקיפה על העולם מהמרומים ומרגישה פשוט נפלא.
מעין התרוממות רוח שכזאת.
ואז הקרון עושה פנייה חדה ובבת אחת אני שוב צונחת
לתחתית.
והקרון ימשיך לנוע במהירות עצומה. עד שהוא ייעצר
בפתאומיות.
פתאום קיבלתי אגרוף חזק בבטן.
זה בא לי ככה במפתיע, כמו כל פעם מחדש.
|
זה לא עוד סיפור של מסע בזמן אל העבר והעתיד.
זהו סיפור על געגועים ורצון עז לאהבה וקירבה, אשר היו שם אז
לאותה ילדה בת 5 הלוא היא אני.
|
מקום ושמו אושר.
אומרים שרק מעטים מצליחים להגיע אל המקום הזה.
ורק הם יודעים איך הוא נראה באמת.
|
זה היה יום גשום וסוער. והיא המשיכה לפסוע ברגליים יחפות,
בלבוש בלוי ובגוף פצוע לא פחות מנשמתה הפצועה.
|
אי שם מעבר להרים
ישנו שדה ענק של פרחים
והפרחים בו כולם דומים
|
רגשות הם דבר מאוד מבלבל
הם עוברים ומשתנים תמיד
|
זהו הצד האפל של תקופת החגים
|
יושבת לי כאן וחושבת, מה לעזאזל אני כותבת
|
לא לפחד מביקורתם של אנשים
כי הם בדיוק כמוני כולם שונים
רוצה לעמוד זקופה למולם
להיות שונה ושייכת כמו כולם
|
בדרום הארץ יש ים הנקרא ים המוות
הרשו לי להציג לכם כאן את ים החיים.
|
ומה אם אכתוב כאן שיר על כאב?
האם זה מה שיוציא אותו מהלב?
|
כותבת וכותבת, מתפתלת בחבלי היצירה, מחפשת חרוזים, מנסה
להתבטא.
אך הכאב אינו עובר.
|
רוצה מאוד לבכות עכשיו
ולשחרר החוצה את הכאב
אבל משהו שם לוחץ עליו
והוא כלוא שם עמוק בלב
|
ולמרות הפסימיות, אני ממשיכה לקוות שיגיעו ימים טובים יותר...
|
אך אחרי שהתקווה נפחה נשמתה
ולאט לאט היא לשמיים עלתה
הסתכלה היא שם מן המרומים
וראתה ילדים קטנים ותמימים
|
להפסיק להיות ילדה טובה
זאת שאתם כל כך אוהבים
|
כל השנים אנחנו רצים בקצב המטורף של החיים
|
מעברים חדים בין שמחה לכאב
בין ייאוש ותקווה, ציפיה ואכזבה
רגע אחד האושר מציף את הלב
ופתאום שוב הכאב בוער כלהבה
|
עד מתי נפגוש את השלום רק בשירים?
|
לא יודעת איפה הם מתחילים
לא יודעת היכן הם נגמרים
רק צועדת בהם בלי לדעת לאן
שבילים בלי מקום הגדרה או זמן
|
זאת הצעקה שלי, הבלתי נשמעת.
|
תן לי את הכח לא לפחד
שליבי יחדול להיות חרד
|
לאגור את כל הכוחות ולקרוע מעליי את החבל.
|
לא, זה לא הלונה פארק שכולכם מכירים, זה שנמצא בגני התערוכה
בתל אביב או זה שנמצא במערב ראשון. זהו לונה פארק חדש, עדיין
לא סיימו לבנות אותו. המתקנים שם לא לגמרי בטוחים למען האמת,
אבל אנשים אוהבים לקחת סיכונים
|
ומגיע השלב שכבר נמאס ואתה רוצה להיות פשוט אתה, אדם יחיד
ומיוחד, בלי צורך להתחרות עם אף אחד.
|
על קרש החיתוך חתכתי ביחד את הפחד, הבושה, התסכול והעצב. ואת
כולם ביחד שמתי בתוך הקערה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
א: הפסקתי
לעשן!
ב: יפה יפה!
א: כן, עכשיו
אני על גראס... |
|
