|
 99981519
הכל שאלה של עיתוי.
וכשרצתה את יהוד...אז טל..או מיכא..וזה המשיך לשי...רגע, סת...
או! רחל.
|
אני נכה...
שתיקה ארוכה ביני לבין עצמי,
אני אילם...
דיאלוג פנימי אפילו לא זורם.
|
אישה זקנה וחרמנית
את רוצה אותי,
ואני יודע שאת זמנית.
|
חוזר למציאות הבדידות
למבטי העיניים
שוב חוסר הביטחון
מחזיק את החולשה בידיים
|
בחצר של אלוהים
יש משחקים.
יש מגלשה ויש סוס,
יש קרוסלה ונדנדה.
החצר של אלוהים
לא גדולה.
|
מטוסים חסרי כנף וכבש
אין כל התפתחות
נדם גם צייר הרגש.
|
בהתחלה היא לגמה ממנו והוא היה מאושר
את כל תכולתו נתן לה
הבקבוק המדובר
|
את מחטי האור נארוג למרבד
שיחמם את כפות רגלינו שלא נרעד.
|
שקט מוחלט...
בלב המטעים,
הטיפות, הנשימות ואני.
|
היא האישה שלי,
הילדה שלי,
הנסיכה שלי,
האהבה שלי
היא חיי.
|
הכל בשקר.
עומק, מציאות, אמת
|
מנווט בנבכי נשמתי,
מחפש את השקט הנקי.
|
לוקח אוטובוס מערד לת"א.
מתיישב ליד קצין.
|
להט הנשימות גובר על הג'אז
האגן שלך נע באיטיות מגרה.
|
במסדר ללא פנים
עומד קשוח מרוכז
ובוכה בפנים.
|
נותרה רק פיגורה שמספיקה
לזאבים, והם נוזלים ריר
ואווה ילדה, כמה שהם רעבים...
|
כשאת מסתכלת עליי ככה,
בלי לומר מילה.
|
לשקט,
לסדינים לבנים,
נשיקות על הגוף
כמו טיפות קרני שמש קטנות.
|
את שדות היצירה עוד לא קצרתי
|
הדרך בה אלך
היא דרך המחר.
הדרך היפה
היא הדרך שאבחר.
|
לרגע, את מבטך אליי אקח
ואומר...
אני אוהב אותך.
|
הילדות חומקת וידיי מנסות
בכח עוד להחזיק-
אך לשווא.
|
ערפל קל גולש על צווארה
כמו זיעה קלה אחרי שאת שלה היא כבר גמרה.
|
רק מגע הגומי על האספלט
מזכיר מפלים רחוקים
מוכרים לך אוטופיה
בצל התותחים.
|
שנינו לבד,
ואין יותר ביחד מזה.
זה משחק נחמד
שנינו לבד.
|
ויותר מדי, פשוט יותר מדי...
שקט רועם.
|
יש לי נקודות אור. השאלה היא אם לאור יש נקודות שלי.
|
מרגיש כמו חלון ראווה שמוצג ברחוב ראשי וכולם חולפים על פניי
מבלי להטות ראש אפילו לזווית העין.
|
צדוק: זה מדהים! את תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה!
צדקה: כזאת אני!
צדוק: הנה, שוב! פשוט לא יכולה.
צדקה: אתה לא מסוגל להודות פעם אחת שאני צודקת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
המבולבל
רגע, את השם של
החותם אני שם
למעלה או למטה? |
|
