|
 99981519
הכל שאלה של עיתוי.
וכשרצתה את יהוד...אז טל..או מיכא..וזה המשיך לשי...רגע, סת...
או! רחל.
|
אני נכה...
שתיקה ארוכה ביני לבין עצמי,
אני אילם...
דיאלוג פנימי אפילו לא זורם.
|
אישה זקנה וחרמנית
את רוצה אותי,
ואני יודע שאת זמנית.
|
חוזר למציאות הבדידות
למבטי העיניים
שוב חוסר הביטחון
מחזיק את החולשה בידיים
|
בחצר של אלוהים
יש משחקים.
יש מגלשה ויש סוס,
יש קרוסלה ונדנדה.
החצר של אלוהים
לא גדולה.
|
מטוסים חסרי כנף וכבש
אין כל התפתחות
נדם גם צייר הרגש.
|
בהתחלה היא לגמה ממנו והוא היה מאושר
את כל תכולתו נתן לה
הבקבוק המדובר
|
את מחטי האור נארוג למרבד
שיחמם את כפות רגלינו שלא נרעד.
|
שקט מוחלט...
בלב המטעים,
הטיפות, הנשימות ואני.
|
היא האישה שלי,
הילדה שלי,
הנסיכה שלי,
האהבה שלי
היא חיי.
|
הכל בשקר.
עומק, מציאות, אמת
|
מנווט בנבכי נשמתי,
מחפש את השקט הנקי.
|
לוקח אוטובוס מערד לת"א.
מתיישב ליד קצין.
|
להט הנשימות גובר על הג'אז
האגן שלך נע באיטיות מגרה.
|
במסדר ללא פנים
עומד קשוח מרוכז
ובוכה בפנים.
|
נותרה רק פיגורה שמספיקה
לזאבים, והם נוזלים ריר
ואווה ילדה, כמה שהם רעבים...
|
כשאת מסתכלת עליי ככה,
בלי לומר מילה.
|
לשקט,
לסדינים לבנים,
נשיקות על הגוף
כמו טיפות קרני שמש קטנות.
|
את שדות היצירה עוד לא קצרתי
|
הדרך בה אלך
היא דרך המחר.
הדרך היפה
היא הדרך שאבחר.
|
לרגע, את מבטך אליי אקח
ואומר...
אני אוהב אותך.
|
הילדות חומקת וידיי מנסות
בכח עוד להחזיק-
אך לשווא.
|
ערפל קל גולש על צווארה
כמו זיעה קלה אחרי שאת שלה היא כבר גמרה.
|
רק מגע הגומי על האספלט
מזכיר מפלים רחוקים
מוכרים לך אוטופיה
בצל התותחים.
|
שנינו לבד,
ואין יותר ביחד מזה.
זה משחק נחמד
שנינו לבד.
|
ויותר מדי, פשוט יותר מדי...
שקט רועם.
|
יש לי נקודות אור. השאלה היא אם לאור יש נקודות שלי.
|
מרגיש כמו חלון ראווה שמוצג ברחוב ראשי וכולם חולפים על פניי
מבלי להטות ראש אפילו לזווית העין.
|
צדוק: זה מדהים! את תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה!
צדקה: כזאת אני!
צדוק: הנה, שוב! פשוט לא יכולה.
צדקה: אתה לא מסוגל להודות פעם אחת שאני צודקת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אכלו לי שתו
לי.
זהבה ממורמרת על
השותפים שלה
לדירה וחולמת על
דירה משלה, אבל
קודם כל היא
חייבת עבודה
קבועה אחרת היא
יכולה להמשיך
לשבת בבית
ולגרבץ לשלושת
הדובים כי מזה
לא יצא שום דבר. |
|
