|
קבעתי עם האהבה ביפו פינת הלני. חיכיתי וחיכיתי. כמו כל אהבה
מאוחרת בסוף היא הגיעה. כולה חיוכים מושלמת כרגיל. הופתעתי
למדי. מקרוב היא הרבה יותר נמוכה.
-סיגריה?
|
מה טעם לה לבגידה?
טעם האש
האוחזת בסבך
|
שעה שגלקסיות
נמלטות על נפשן
מאימת
הפיצוץ הגדול,
אנחנו
על מסלול התנגשות.
|
אמרי לי שאומר לך אני אוהב אותך
אמרי לי שאומר אני מתגעגע
אמרי לי שאמיר למילים
|
הנה פרודות המיטות
זו נגד זו
כמתרסים.
ואיך עד צוואר חופרנו
|
כאברהם אבי,
אני מעבר אחד
ואיני מעבר אחר,
ובינינו
נהר יבש של ציפייה.
|
תן לי מהאדם האדם הזה,
רק עוד ועוד
מהאדם האדם הזה.
|
כנצנוץ עלום,
צעדי ממעוף הציפור,
יותירו בי
שקף אחרון
|
על מה את חושבת
כשהרכבת מתרחקת מהתחנה?
על החמצה?
עזבי
|
ברגע אחד של
התפכחות,
היו הכוסות סדורות
על השיש
כחיילים במטווח,
ואריחי החרסינה
התכולה
בוהקים שתי וערב
|
ברגע אחד של
התפכחות.
היו הכוסות סדורות
על השיש
כחיילים במטווח
|
רק כדי להגדיר
את החמקמק מכל,
את הפירפור
התוך בטני
|
מכל כיוון זרימה.
יש וזה אחרת.
מתאפשר שיהוי מבט,
היסוס קל.
|
כשאתה מסתכל
גבוה,
אתה אולי רואה
חתיכה של שמיים.
ציפור או שתיים
מתמסגרות מיד, לתוך
|
הראיני כבודך.
מקד פריים חיי
בכדור זכוכית
זהרורי.
|
כטל הניגף
מפני האור,
אינך.
|
ביום שנפלה
השתיקה,
נפניתי לחקר
שורשי הדיבור שהיה.
תחילה המתת
הכואב של ההכרה.
הנה
|
נצליב את ידיו על
לבו בשתיקה.
קודם שיטמן
בעפר התוהו
ונעמוד
מופקרים לגורלנו
לקץ הלילות.
|
אכן סר מר המוות,
אין לי יומך
העטוי כגלימה.
יש ליל אמיצים
מתפורר כחרס.
הנף את המאכלת,
אדם.
|
|
|
הספר הוא ידידו
הטוב ביותר של
האדם. |
|
