|
חודש ינואר, יום שבת בבוקר, יושב לי בגינה ונהנה מקרני שמש
מלטפות. נחה לה מוזת הכתיבה, התוצאה לפניכם.
|
אישה מברזל,
קר וקשה.
תתרחק! ברח!
תפוס מחסה!
|
תמיד היית שם ברקע,
פרצוף לא זר.
גרים קרוב, אבל לא מכירים.
כל אחד במסלולו בחיים.
|
השארת בי ריק,
עוד רגע מחניק
|
את מרבית החיצים הוא כבר ירה.
קופידון פסח עליך,
דילג בחוצפה,
ילדון שובב עם חץ וקשת יורה ללא הבחנה.
|
מקשיב לך, אבל מתקשה לשמוע.
נוגע, לא נוגע.
מתקרב, אבל מרגיש רחוק.
כמעט ונוגע בך
|
מחטא את הפצעים וחובש,
חובש בעדינות זוג כנפיים שבורות.
מביטה עמוק לתוך עיניי, כמו רגע שנמשך לעד.
מחייכת ונרדמת.
|
מסופקות אחרי לילה סוער בין הסדינים,
או מחוייכות, כי פשוט טוב להן.
חבויות ונסתרות כשהן לבד
ולעיתים בוהות, סתם בלי סיבה
|
לילות של געגוע קרוב,
זכרונות מעורפלים,
שומעת את הקול שמזכיר לך את המבט.
חשה תחושה ישנה
|
יכול להרבה יותר, אבל מסרב להאמין,
משהו בי עוצר, סוג של מסתורין.
הרבה אפשרויות וקשה לי לבחור.
מחוץ לחלון - עדיין לילה, שחור.
|
מושיט יד לצד שלך במיטה,
מלטף סדין קר.
מדמיין אותך כאן לייד,
אהבה קצרה
|
חלף זמן, את במקום אחר,
אולי לעולם לא תדעי.
איך נשכתי שפתיים, באותו טיול לילי.
פשוט לא אמרתי לך.
|
שותף למשחק שלך.
לומד ליהנות ממך.
בתוך ההמולה,
משנורר ממך רגעים של אושר.
|
תני לדמעות לשטוף,
לרגע לחלוף
|
בוהה מול אור המסך,
ממלא את שדות החיפוש,
מחפש חוויות חדשות,
בתוך עולם וירטואלי עמוס.
|
|
|
סלונגי משלח
לעיון, לשפצור
ולמחזור.
אני מציע סלוגן
מתחכם נוסף
לבמה.
כעת אני משלח את
לחמי |
|
