|
las de la intuicion
Netali Volanski
האדים על החלון משחזרים את אותם הרגעים הבלתי נשכחים שרק הם
חלמו יחדיו.
שעות ערב נעימות, כשהכל ממהר אל יעדו כל אחד בדרכו שלו, נפגשו
בפעם הראשונה ברחוב הסואן.
מבטם הצטלב במן קסם מרתק, בחיוך מבייש, עמדו שניהם נרגשים
בתחנה ההיא, מחפשים מילה שתסביר,
|
כשאתעורר משנתי ואפקח את עיניי - האם תהיי שם לצדי?
כשאבנה את ביתנו - האם תהיי הראשונה בפתח דלתי?
כשאאבד את דרכי - האם תכווני אותי אלייך?
וכשהאור יאחר להאיר - האם תושיטי לי את ידייך?
|
כמו מגדלור שניצב לו ברוח
כך היא מסתכלת לכל כיוון
עוקבת אחר כל צעד
לא מסיטה מבט
לא עוזבת מלרגל
|
אני כאן בזכותך
נושם ומכיר בריחך
נשכב ומרגיש בחסרונך
מתהלך ומחזיק בכף ידך
|
נשיקות התחלפו
בדמעות
חיבוק חזק נשכח
באור נרות
ורק חושבת על דמותך
עכשיו לפני השינה
במיטה הריקה
מחכה לשובך
|
לשמור מרחק כמה קשה וכמה קל
לבלום מוקדם ולהישאר מרוחק
לנוע לאט להסתכל לצד
להיזכר באותו מבט שהסתכלת עליי כמו אז
|
קר לי בלעדייך, אהובה,
עצוב וריק כשאינך בסביבה,
חיוכך מרפא אותי מכל דבר,
מכל מה שמציק לי.
|
אם רק היית יודעת שכל זה למענך
אם רק היית יודעת כמה טוב לי בזכותך
|
כל עוד את לא עונה
לבי מחסיר פעימה
אולי את שומעת ולא רוצה
זועקת לעזרה
ושוב את לא מגיבה
|
אני שוכבת חסרת אונים מנסה לחלץ מעצמי את השפיות בקיומי
|
אחרי תקופה ארוכה שהדמעה כבר נשכחה מרגישה את הכאב קרב ובא
לילות ללא שינה בעיניים נפוחות מאדימות כל תקווה
|
אני שנשארתי פצועה חיפשתי דרך יציאה
והנפש נותרה בודדה
|
לא סתם משהו נעצר כשהזכירו את שמך
לא לבד הגיעה תמונתך
משהו מנע מלהכירך מקרוב
וחכה עד לרגע הנכון,
|
יקפאו הכיסופים במקומם
יחרטו אותן מילים שנאמרו באוויר הקר
תחדור הנשמה ותעיר כל חי
בכל יום כשהחמה תאיר מעליי.
|
הזמן לא עובר
שוב מתחיל יום שכזה
מתפשט מולי
מזמין אחר
חושף אמת מרה
|
כשרציתי כל כך לספר לך
אבדו לי המילים
ניסיתי להסביר
אך הכאב המשיך בצעדים כבדים
|
צלקות ישנן תמיד וכואב גם כשאתה לא לידי,
מקווה לא להיות כמוך,
אך זיכרון נשאר לתמיד במיוחד כשהוא שוכן עמוק בפנים.
|
זה הזמן לצאת, להמשיך, לדעת, להפנים, לטעום, לטעות, לשתף,
להבין, לוותר, לגלות, לחוות, ליפול ולהרים,
ולהרגיש כי אין הדבר העומד בפני הרצון הנכון של ...
|
מתחברים לשנאה
מתרחקים מהאהבה
עוזבים את החלומות
מנשימים את הגופות
|
מחשבות מתרוצצות עיניים מחפשות נאבקות בקרני השמש החודרות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בסופו של דבר
ברשת יש אינסוף
חורים.
שממית מלכת
הרשת. |
|
