|
ואז לקולם של המים חודר לתוכה, צוואר מתוח ועיניים עצומות, בלי
מילה.
חיוך קטן מאוד, זעיר, מופיע לפעמים בזוית פיה והקו הברור
שמפריד בין אודם שפתיה לעור פניה הלבן נע רטט זעיר עוד יותר.
|
נתלה באבזם ירוק באמצע מאי
|
"הוא לא מדוייק" אמרתי.
"מי ?" שאלה.
"המטרונום" עניתי.
"ומניין אתה לדעת?" נזדעקה.
"ליבי אומר לי" הייתי עונה והיא מעולם לא הבינה.
|
נביא, מזוודה ושדה תעופה נפגשים לקפה אחרון
|
זה
מוקדש למיה סלע
שפורחת מההריסות
ומרגישה בשביל כולנו
וכותבת וכותבת
לכו תקראו אותה
היא כאן
|
כשהיא הגיעה הייתי שוב מין חידלון, שמן במשמניי, אולי אפילו
הזלתי ריר בגלל שלא יכולתי לאזור את הכוח להחזיק אותו בפה. היא
נכנסה וסיפרה לי על חבר שלה שגוסס ושביקש ממנה שתספיד אותו.
אמרתי לה שזה הגיוני ושאני רוצה שהיא תספיד גם אותי
|
אני שם את עצמי במקומך ומאבד תחושה ברגליים.
אז, אני חורט את שמך באולר ישן על ירכי השמאלית עם חץ שמסמן את
כיוון כניסתך, לעיתים אני מתבדר.
|
נעליה מבריקות, גרבי כותנה ממולמלות, ברכיה משתפות פעולה, רק
מבטה איטי כמו צמרות הברוש.
כישוף בלתי ניתן לאחיזה.
תרגיש, אמרה.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
"בוינק!"
(בוינק)
בוליביה במחווה
לצרצר. |
|
