"קז'ואל גירל" לשעבר. היום פשוט נטע.

נולדה בת"א, באוקטובר 1986.

הספיקה לעשות שנת שירות, לשרת בצה"ל ולהשתחרר.

כבר שנים היא לא כותבת, יש לה עוד תקווה להמשיך
לצלם, אז הצילומים עדיין כאן. הטקסטים כבר לא.

-----
"...אני הייתי תמיד מן האיטיים, אדם הסובל ומתלבט
בכל משפט, ואפילו בימי הטובים ביותר אני מתקדם עקב
בצד אגודל, זוחל על גחוני כאובד במדבר. כל מילה קטנה
שבקטנות מוקפת אצלי מרחבים של שתיקה.
ביני לבין מחשבותיי קיים חיץ, אני כלוא בשטח ההפקר
שבין ההרגשה לבין הניסוח.
אצלי המילים והדברים מתפצלים בלי הרף ואני מבלה את
רוב זמני באיסוף השברים ובהדבקתם מחדש..."
פול אוסטר, "לווייתן"
-----


-----
"כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים, ראינו המון
חנויות של נעליים.
וחשבתי, אם פתאום יחליטו הנעליים, לצאת מהזכוכית
ולחפש להן רגליים, יהיה פה, שמח.
כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים, ראינו חנויות
צעצועים בגבעתיים.
שאלו אותי, מה אתה רוצה?
אמרתי, אופניים.
אמרו לי, בסדר, בשנה הבאה.
כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים, עברנו על יד איש
עם חורים בגרביים.
היו לו פנים עצובות, הוא נשען על מקל.
אמא אמרה לי לא להסתכל,
אבל הסתכלתי.
כשנסענו העירה...  לבקר את דוד אפרים,
זה היה בחורף, לפני שנתיים.
מאז גדלתי, כבר יש לי אופניים.
כמעט שכחתי שפעם הייתי בן שלוש,
רק האיש העני עם החורים בגרביים לא יוצא לי
מהראש".
(מתוך הכבש השישה-עשר).
-----