|
סתם ילדה רגילה, אחת משש מיליון, שאין לה על מי
להוציא את העצבים שלה אז היא כותבת.
היה הייתה פעם ילדה קטנה ומקסימה שגרה בארמון קטן עם כל
חבריה.
הילדה הייתה בעלת גומות חן שובבות ולחיים ורודות ועגלגלות.
|
הסיפור הוא פאנפיק המבוסס על שירו של גלעד שגב- 'עכשיו- טוב'
"הגעתי הביתה בסיום הלימודים, הייתי לבד- כרגיל. שגיא הסתובב
עם חבריו במטרה לחזור כמה שיותר מאוחר הביתה, אף פעם לא הבנתי
למה, אמי עבדה עד ארבע ואבי עד שש.
התחלתי להכין להם ארוחת צהרים ופתאום הדל
|
נכון, מקים העיירה ודורותיו ממש אהבו אורות, מנורות וכל מה
שנכלל בכך, ויש כמה בתים שעדיין ניתן לראות עליהם שלל מנורות
דולקות בכל לילה, אבל זמנן כבר עבר. כמה מזקני הכפר טוענים
שחשוב לשמר את החזון של מקים העיירה ושל חלוצי ההתיישבות.
לדעתי הם מוזרים. כמה כבר א
|
כבר עברה שנה מאז התאונה הנוראה, שנה מאז שהם מתו, והנה סבתו
מסבירה לאחותו בעדינות שהם לא יחזרו יותר. "הם בחופשה", היא
אומרת, "הם נהנים שם". היא כל-כך השתדלה והוא העריך את המאמצים
שלה, אבל הם מתים!
|
כשהיטלר השתלט על גרמניה והפך למנהיגה,
לאיש לא היה אכפת,
איש לא שם לב,
איש לא ציפה למה שעמד לקרות.
|
|
|
מנקה רחובות זה
מעניין, אבל
אולי נלך על נהג
מונית דווקא?
הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ לצעיר
בשם מרטין
סקורסזה |
|
