|
KundaNeta
נולדה ב-1,992 והחלה לכתוב בכיתה ג', מעדיפה לא לפרט
ופשוט לחמוק בין היצירות.
השם המלא שלי לא מוצג כשם המשתמש מכיוון שיצרתי את
המשתמש הזה בכיתה ג' ואז הייתי קצת ביישנית.. ולא
הכי קל לשנות את זה מתברר (נטע קונדה לסקרנים).
וכך הם נפגשו. היא, עורכת-דין גרושה פלוס אחת. הוא, צעיר
יחסית. מעולם לא חיפש, או פשוט לא מצא, קשר רציני. היא, תמיד
עיניים נוצצות. הוא, מבט מהפנט. וכך, הגורל הפגיש אותם. כך הם
הכירו. וחייהם השתנו.
|
כך הכל נגמר בשבילי. כך חיי, אבדו את טעמם ואת טעמן, של שפתיך
מתוקות, כזיכרוני, המשתוקק אליך.
|
הלכתי לפגוש אותו. פעם ראשונה, שמתי לב לעיניו. ירוקות,
בוהקות.
תשוקה משדרות. הוא לקח אותי הצידה, לעברי החל לרכון.
הוא לחש לי באוזן, אני נראית שיגעון. הסתכלתי בעיניו.
כמעט והתעלפתי. נשק אותי, חשבתי. ואז, את שפתיו על שפתיי
הרגשתי.
מגע רטוב, המגע הראשון.
|
All around pieces, clustered in a mess
Concealing the depressing reality
Fake, pretense, a lack of sincerity
|
As it fades away,
I get to remember.
|
Withdrawing back in pain,
Something lessens every time.
Broken fragments of your love,
scattered pieces of my mind.
|
You always cause my eyes to glitter
Once with genuine joy, now despair
Everything now tastes so bitter
And I can no longer bear
|
I had something taken away from me
And now I have a gap in my heart
You're no longer here comforting
I glance at my shoulder, there is no pat
|
Longing to passionately at your eyes to gaze
To sense the care upon your look
Recalling the goose skin when my hand you first took
|
I want you to look at me
please!
watch how much I care for you
|
You can take me away
To live I no longer eager
I'm only remains of my essence
Yet so feeble, they are starting to wither
|
He walks among us
With worn out soul
This frayed cold life
Has taken its tall
|
רוצה להיכנס לוורידיי
בהם לשוט ללב
ולשנות את נתיבם
לקבל סם נגדי
|
בין השבילים
שבהם אני הולכת
שבילים בין עצים זקנים
קשים למראה
מחוספסים
עליהם נושרים
כי זמנם עבר
|
המגע הנשנה, בשפתך החלקה.
המגע הרטוב, המלא תשוקה.
נאחזת בצווראך, משתדלת לא ליפול.
מביטה אל עיניך, רואה את השאול.
תעזבי אותו! אני צועקת אל עצמי.
מתרחקת ממנו, אך רק במבטי.
|
ואותה המחשבה,
מקפצת בראשי.
ושוב מזכירה לי,
שזהו עולמי.
|
כי הלב,
לא מראה לי הכל.
רק את מה שאני רוצה.
|
שוב ההרגשה
הנוראה המפחידה
זאת שאני שונאת
להרגיש אותה
בי מתעתעת
גורמת לי לסבול
ולהרגיש
כמתפוררת כחול
|
מוצא עצמך לא נרגש
ותפיסתך חדה
כדי שלא תזכר
איך התמימות אבדה
|
כי את יודעת שלנצח
לא תדעי
כיצד היה
|
חולמת,
על נסיך-החלומות.
מקווה שהוא קיים,
שיבוא, שיעזור.
יעזור לשכוח את האחר,
את האחר שאני כל-כך שונאת.
או אולי בדמיוני זה רק?
|
לפעמים חשה אוהבת.
לפעמים, נבגדת.
לפעמים מרגישה,
כמו חולמת.
|
מתגעגעת לתחושה הרגילה,
או של האהבה
כמהה להרגשה המוזרה,
הלא רגילה
צריכה איזשהו חיזוק,
מחלה
|
כואב לי לראות אותך עם אחרת.
אתה מביט בעיניה,
אני מרגישה חסרת-ערך.
כל יום, כל לילה,
רק עליך חושבת.
בתקווה שתעזוב את האחרת.
|
ואתה מרגיש נאהב
על-ידי יצר הרגש שלך
שקיים בתוכך
|
ללכת לישון
בלי להתקפל
ולייבב, ולבכות
וליילל כל הליל
ולצרוח מכאב
ולצעוק אל מול שמיים
|
אבל אני עדיין ממשיכה לצעוק
הקריאות כבר חלשות
קריאות לעזרה
|
כאבים בראשי,
פעימות בלבי.
מראך נחקק בזיכרוני.
|
בי געגועים למגע, כבעבר
לפעפועי לבי כשמסתכלת בעיניך
לתחושת שפתיך העדינות
הנחות על שלי, מנשקות
לקולך הרך הקורא בשמי
לאהבתך הנצחית
או יוליוס, זקוקה אני
|
ולמה חושבים
שאין השראה?
אתה המקור
לסיפור ושירה
|
צורחת
לשום מקום
נאטמת
מתרוקנת
מתמלאה
ושוב
|
לאחר שקיעת השמש,
לפני זריחת החמה.
חושבת כל לילה על אמש,
|
אז עמדנו,
פנים אל פנים,
מבטו חודר אל תוך מבטי.
נפשו, עוברת בלבי.
|
I'm scared of death. Because of what it would provoke.
Because of the huge hole that would irreversibly widen.
It's the lack that would suddenly have to come onto the
surface and be felt.
|
הכול שחור.
ורד לו עומד,
נובל מהקור.
ורד אדום,
ורד לוהט.
|
אני לא יודעת אם אתה יודע את מה שבליבי. קוראים לזה רגש, אתה
יודע. אתה מכיר את התחושה הזאת, שאוהבים מישהו בטירוף?
|
ועזבת. סתם כך. בלי הודעה, פתק. רק זיכרונך המבושם בקירבה.
בחמימות. באהבה. הירוק בעלים הפך לאפור. השלווה הפכה למועקה.
תחזור אליי. תחזור אליי!!!
|
כשעל עיניו חושבת, זוהרות כמו שמש.
ועל שערו, בהיר יותר מאמש.
חושבת, מרגישה,
בשבילו זה פשוט אותו-הדבר.
|
אני לא יודעת איפה אני. אני לא יודעת מי אני. אני לא רוצה
להיות האני שאני עכשיו.
|
לאחרונה התחלתי להיאבק, אתם יודעים? הצלחתי אפילו להשיג לי
מודעות משלי. אבל אני לא רוצה. אני לא רוצה להרגיש. אהבה,
משיכה, תשוקה. לא רוצה! מי יכריח אותי? מי?
|
כשעובר, לנגד עיניי, עוד יום שחולף,
ההרהורים אותי אופפים.
אני מרגישה, זרם מחשבות. ואכזבות.
|
כל יום מחכה אני,
כל יום מקווה.
|
כל יום, מסתובבת. בתוך הראש של עצמה. מנסה להבין, מה הולך
כאן?! אבל מתעלמת. למי לעזאזל יש כוח להבין כאלה דברים?
|
כשראיתי אותו, מעבר לפינה,
ראשי הסתחרר, הסתחרר מאהבה.
|
She was standing there. Looking at everyone, wanting to
exist there. Whishing to feel something other than hurt,
than pain. Though she can't, as she never knew anything
else.
|
|
|
אאהה..היא נפלה
עלי!
ידיד של שלי
מנסה להסביר
לחבר של שלי למה
היא שוכבת עליו
ערומה. |
|
