|
טל, ילידת 83'.
חוזרת ותוהה -
מה יהיה? מה עכשיו? מה הטעם?
מסכמת לבסוף -
טוב שכך, לא נורא, עוד הפעם...
אחרי הכל,
תגיד לי - אמרתי לך!
כבר לא יהיה שום ספק...
|
את
שקטה, מהורהרת, נבוכה במקצת
|
בגובה העיניים,
כי אנחנו שווים
וסופסוף מצליחים להישיר מבט.
|
ביני לבין עצמי
סללו מגרש אחד נוסף
הורידו את העצים -
מישהו בנה כאן בית.
|
כשנפגשנו בקיוסק הפינתי של שלווה
וקנינו פאקטים של חיוך ואושר
|
על הגבול הדק שבין שתי האפשרויות
נחה לה הבטחה
שממתינה להתממש
|
משהו מתחיל להיבנות בינינו,
אינני הקבלן ואינני הפועל.
|
הדבר הטוב הבא, אני לא משקרת, יטביע אותך...
|
תמרנתי את השתיקה שלך,
את השלילה שלך
אל בלבול חסר אחריות
שנואשתי מלתקן.
|
הלב שלי
כעלון בלתי רצוי,
נשמט מידי עוברים ושבים,
|
ואולי, באופן יחסי כמובן,
האמת הבהירה ריקה מצבע
|
זה מקום נוח, תקרא לזה, מרופד.
זה מקום מוכר, תקרא לזה, לא מפתיע במיוחד...
|
הזכרונות שלי
נפגשו
בתאטרון רחוב
|
אנחנו טווים פערים בקצב
והבד גדל וגדל;
עוד שכבה של חוסר אונים
ושכבה של תשוקה
ושכבה של געגוע.
טלאי על גבי טלאי על גבי טלאי -
הכול תפרים.
|
העייפות מבקשת ממני להיכנע,
הלילה עוד צעיר
זו אני הזקנה.
|
טאק!
זה פתאום נדלק
וקיבל צורה מוזרה
של געגוע.
|
רציתי שתדע שלפעמים גם לי זה קורה
ואני מתמכרת לזה כאילו זה אמיתי
|
רציתי כנפיים -
לעוף מכאן, לראות עולם טוב יותר,
לשאוף אוויר אחר
|
כשתיאוריה מתנסה בממשות פוטנציאלית
היא מבינה מהר מאוד
שלא בכוח.
אף פעם לא בכוח.
|
אתה רק מנגן תווים
לפעמים
ואני, כבר שרה.
|
גם אתה חזרת אחורה;
אל זו שתשכיח לך
את מה שאני עוררתי,
שתשקף בעינייך את התמימות והפשטות
|
שם, בין גלי חום והתכווצויות נפשיות
יוצגו בסדר מופתי
כשלונות חייך,
|
לא נשאר ממני אלא זיכרון של תקופה.
|
מחשבה עוקבת מחשבה;
הן יוצרות רצף חסר תכלית,
זמין למקריות.
|
לפעמים אני פורצת בשתיקה
ומיד מתנצלת;
זו אני, מסבירה
ושוב מתנצלת -
זו אותה קלישאה.
|
פעם אחרונה כנראה פעם אחת יותר מדי
|
עד שיגמר רגע החולשה ואפסיק לחשוב יותר מדיי
|
אני מקדישה לך לחן בלבד, בלי מילים
אולי הנעימה תעורר את כל מה שנדם ביננו
|
הפער בין העצב לעצבים - דק,
הולך ומתקצר
|
אתה מחשבה מעייפת שמתעייפת מעצמה...
אתה שתיקה גדולה וארוכה
שלאחריה -
|
בבקשה,
תני לי לנסות לפנייך
|
לך תגיד לשום-דבר שאף אחת לא רוצה אותך יותר,
כי זה מה שאני בשבילך - אף אחת.
|
כוסות על כוסות נערמו על מתקן הייבוש וגם אנחנו נטפנו אגלים של
עונג. זה שאהבתי היה שותה סודה בטעם אפרסק ומצית לעצמו עוד
סיגריה מגולגלת, בוהה בעשן הסמיך שבינינו מחייך אליי העסוקה
שאהבה כל כך להצחיק.
|
כשאתה מתנער ממני, אני מתחילה לצחוק; צחוק מתגלגל כזה, מגוחך.
משכנעת עצמי שהצחוק הזה הוא כל כך מבדר שאפילו העיניים מתחילות
להתפקע ואז בוכה, בוכה, בוכה...
|
ביום שאחרי מחר אתה תגיע, אתה תבוא, אתה תחזור -
וכבר עכשיו גל של התרגשות ובהלה עוטף אותי. אני משתדלת להישאר
חזקה, כי אני לא יודעת מאיפה להרגיש את זה הפעם - אני לא יודעת
את טיבו של סימן השאלה.
|
מכיוון שהסרט נעים לי ושוב במקרה, הגיע בזמן הנכון -
רוב הסיכויים שגם הפעם, אני אלך לבד הביתה...
|
היום
את כבר לא ממהרת להשליך
לכל עבר תחושות ורמזים
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
