|
מלנכוליה אהובתי
עם כל רגע שעובר נהיה יותר ויותר קשה לנשום - והמאמץ שדרוש לך
כדי לקחת עוד נשימה גוזל ממך כל כך הרבה אנרגיה, שאתה חושב
שעדיף כבר לא לנשום בכלל.
|
אין לי כבר כוחות
מנסה עוד קצת
כמה עייפות
ואני לבד - לבד
|
כמה שמיים אוכל לסבול
ובמקום זאת יכולתי לרוץ בשדות...
|
איזה כתפיים
הו, איזה צוואר
להיתנפל על היצור
והסיפור נגמר
|
אני לא יודעת מה נסגר איתי - אני מוכנה להשקיע במה שכנראה לא
ממש שווה השקעה ולעומת זאת -לא מחזירה אהבה לאותם מושאים אשר
צמאים לה...
היום כמעט התעלפתי - אחרי נסיון כזה להשקיע ולהראות אכפתיות:
זה הגיע למצב שמרוב התרגשות לקראת הפגישה העתידית פשוט שכחתי
לשתות
|
העיניים כבר מלוחות מלוחות,
וכך גם הלחי, והלחי השניה.
|
למה הכל חייב להיות כל כך שברירי? כל כך לא בטוח? כל כך רגעי?
רגע אחד את על פסגת האוורסט, וכמה שעות/דקות/שניות אחר כך כבר
מתגלגלת לך למרגלותיו שבורה ומרוסקת!
|
שקיעותיה המדהימות של ת"א...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אתה יכול לעשות
את זה ברקורסיה
בבקשה?"
פות מהטכניון. |
|
