|
נטע, נולדה ב- 1992. אפריל.
אשמח אם תקרא/י את שירי,
ומבטיחה לחזור אם תשאיר/י ביקורת,
אז אנא, תתחשבו,ואני מבטיחה לחזור אליכם בהקדם
האפשרי,כדי לבקר אצלכם וביצירותיכם!
אני בסך הכל בת 12 ולא כותבת מי יודע מה יפה,
רק מתחילה לכתוב.
שלכם,
נטע.
הלכתי לבריכה החלקתי על הגב,
ומאז אני צולע כמו צב,
נתקעתי עם גבס בבית החולים,
וכל שאר הח'ברה בינתיים מבלים.
|
לפני "זמן רב" חודשיים ויום,
באמצע טיול מצאתי פתאום...
עצם גדולה בצבע זהב!
שנחפרה בדיוק כאן, לפני זמן רב.
|
יום אחד יצאתי לגינה,
וראיתי פתאום תופעה משונה,
עץ שעליו צומחים כובעים,
בכל הצורות, בכל הצבעים.
|
כי הכול בגללך!
בגלל המחשבות שלך!
הבטחון שלך!
העצבים שלך!
|
אם אתה יודע.
אז גם אני יודעת.
אם אני יודעת.
אז אתה לא מבין כלום !
|
יש המון אנשים בעולם,
ואינך יכול להכיר את כולם,
חלקם שונים,
חלקם דומים,
אבל כולנו ביחד חיים.
|
יש לי שני הורים
תמיד הם לי עוזרים,
אותי הם אוהבים,
נחמדים וגם טובים
|
הוא היה בשבילי הכל,
גם היום וגם אתמול,
חשבתי שנהיה חברים לעולם.
|
אני לא מבחינה,
אני לא מבינה,
מה יום האתמול,
ומה הוא גם יכול
|
יום אחד רק בשבילי,
וכולו מוקדש לי,
הוא נשאר תמיד איתי,
זהו יום הולדתי,
|
עברו כבר 5 שנים שלמות...
והכלו נראה כאילו כלום לא השתנה
|
"אימא תני לי בבית להישאר,
לא רוצה בגן יותר!"
"ולמה אינך רוצה להיות בגן,
ילד חמוד, ילד קטן?"
|
סביבון מסתובב,
לכאן, ולכאן,
נעצר על נ'.
נס גדול היה כאן.
|
עזבת אותי כך סתם,
שברת לי ת'עולם,
הוצאת לי את הלב,
ולי מאוד כואב.
|
שמיים גדולים,
ארוכים עד אין-סוף.
נגמרים איפשהו,
מתחילים בחוף.
|
אם הייתי יכולה,
הייתי מבטלת את העבר,
אבל אי אפשר להחזיר את מה שכבר נגמר.
|
פה הוא כמו כלי נשק
אתה היחידי שמחליט מה לומר ומתי
לא משנה לך כמה יגידו לך די
|
|
|
יחס זה דבר יחסי
!
אלברט איינשטיין
מדגים את
האוניברסליות של
תורת היחסות |
|
