[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על נטע התמראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי נטע התמר

לרשימת יצירות השירה החדשות
במרפסת
יושבת על ברכיך
כל ערב לשמוע סיפור
עצוב כחייך

עוד מהיות גור
בועט חוץ בילדות
עם הבגרות - פנימה
חובט בדפנות ללא עוררין

משק פסיעות ריקוד
בשלל צבעים כפרפרים
מרעידים
אוחזים שכם ליד

אהבה
תְּוַתֵּר עַל טִּיּוּחַ
תֵּחָשֵֹף בִּמְלֹא אֱמֶת רִקּוּד הָרוּחַ
מְעוֹף הַקּוֹנְדּוֹר עַל הַר קֵרֵחַ,

חסר גבולות וחוקים
רואה פנימה
יוצר תהליכים
במרקם של חומר
חוקר לעומק מהות

את שעותיי אבקש למלא
בנוצות של מילים

אין עליה, להיטיב
ברגעים אלה,
הנאמנות
לאהבה הרכה

יודע את מקומי
מקומך
משאיר שטח
לתפוצת איברים

"אני אאסוף אותך" אמרת כהרגלך
ובטחת, הן אפשר, ביום סער קדים
את העלים שהתפזרו על האדמה החולית.

והרוח
מיישרת בהם
בנייר זכוכית עבה
כל ייחוד נותר,

כמו שאמרת,
החשוב, להתחיל לכתוב,
זה כבר יגיע

לובן חיוורוני מוטל
על המיטה המתניידת,
ישירות מובל לחדר
מקפיא-הרגשות

עם מי אלה שבחרתי
לחשוף את האמת שלי,
חבריי הטובים ביותר,
התגלתה לי במלוא עוצמתה

זו הייתה הזמנה
לנוף משתפל לכחול
של ים ושמיים -
מבעד לשמשות זכוכיתיות.

מחזיר תהליך חצי אלף
למלאכים קטנים מרצדים
כשוליות בהכנת מכחולים

בשקט
ניתן לשמוע
זרימת המים
מערוצי אכזב צרובים

גבול
שאוכל להכיל את תוכי
לחוש את מימיי
את קצבם מתרפק לכל מאודי

קצרצר
צוברת גובה
כדי שאוכל
להתאהב מחדש

גם לפני קיץ יש סתיו
של לב חפץ להשיל את
עליו שיבשו עם חורף

חלקה קטנה שמורה איתי
לא תקרב אליה עריצות
סוסים שועטים מפזרי
חול ואבק אבירים

מגע רך חוצב
כל מילה חורטת סדק
על גוש קרח זכוכיתי של
אהבה שניתנה במשורה

דרך גבר באישה,
בגבול בין
דריכה להערצה

כאשר אלוויס שר
השיר כה יפה בעיניי
משתבח עם הזמן

מותח את גבולותיי
סיפור מרתק שסופו רחוק
מתחיל בלילה
לאור רך של עששית

ואנא למעני,
הקדם והפסק
לפני שאתה שומע
"זה לא אתה, זו אני"

הוילונות בחלונות מסתירים
יום יפה להכאיב
להשאיר אותי עם תוגה.
רק ההרגל הביא אותי לכאן

הם לא הסתיימו מעולם
בשנים של ילדות,
וגם היום, או מחר
לא אסע לעולם
לחקור או לחצות

התרכזות פנימה
מתיחה איטית
עד רעד
- -

השיא שלי -
במים שקטים
חודרים עמוק, ברוגע
בהילוך איטי

כידי הנעה על פני הקלידים
במרדף להשיג את
הזמן הנעלם,
ברווחיו כמו מתאדה,
יאבד לשאריתם של חרוזים

באוהל לשניים,
העיניים שלי כל הזמן
על הפתח הקטן,
עם האור

יותר מדי אישה
נקראת - "זונה".
פחות מדי אישה
נקראת - "גבר".

אישה היא משהו בין
זונה לגבר.

עולה שנים על הבמה ופורטת
על מנעד שפעם נגע בה,
עדיין בי, מזכיר לי
מי אני. הייתי

לפגישה היעודה
הקדמתי
להדליק סיגריה
להמתיק ציפייה

באהבת בין ערביים
נזכרתי בו
באהבה שהתחילה
ונשארה כך מרחפת באוויר

שמי הנרדף הוא חופש
ארדוף אחריו כל ימיי
מתעתע ובורח ככספית
אתפוס אותו

בחיבוק האמהי
חיבוק כמהי
כה כמה לו

אדום ככלנית סמוקה
אם לא יעמיק שורשיו
וודאי יעתיר צהוב עליו
ככרכום כתום ונכלם

יעטוף כהילה,
משחרת לפתח קדום,
לדלתו של אוראנוס או
לנהר נימפה מסיפור אגדה

ואני ילדה
בשיער קצוץ
מדלגת בין הרים
כרחלה קטנה

מחנה הבסיס הרחק מאחור
ושיירת יאקים של מעלה
נושאת את ביתי וחמצן ריאותיי
בסבך הערפל

אהבה
זו היתה אהבה בראשיתה
כמהה, מלאת תשוקה...
שניים צובעים יצירת טבע

הבוזוקי של יהודה מנגן
באוויר עולים אדים של בנזין
עם עצב ילדות מופנם
עם ריח פתיל עשן חונק

כתם כחול ענק נושא בעדנה
ספינות מפרש זעירות לבנות
מרקדות לואלס
לאן הן שטות?

במגע נוצה על העור
מצוי החיבור
המתנקז בתוך חרוט נוזלים.
לאט ושקט מתמזגים

ליראת אלוקים
ליצור לראשונה
בחיבור פסיפס של
חלק לא רודף
חלק

כאשר השמש שוקעת
אני נכנסת לפעילות

אהבה
כְּמוֹ בְּכֹל הַשִּׁירִים הַיָּפִים
שֶׁנִּכְתָּבִים בְּבֵית קָפֶה...

רק דרך אחת ל-יש.
נקודת מפגש כל הכוחות
שאיימו להשחית

כנות
לבי יימס אלייך
והגיעה ועטפה אותך
אליי
ולא פחדת

כעכים אפיתי היום
עגלגלים ופריכים
רק על מנת להתחמם
בחום מטבחה של סבתי

כאשר הוא אומר לך: "את חזקה, אני לא דואג"
אז, זה בדיוק הזמן להתחיל לדאוג.

לא בעין הסערה אלא
כשהגשם רך בטיפותיו
יקל לעיניי לדמוע
בכי חרישי מופנם

מכונסת כשבלול
לא יותר,
לעצום עיניי על
ורד אדום

לא חיוך
אלא באין-
מבט, בלתי-ישיר,
לא שיח

במרווח המגע
חש רעד
המטפס במלוא התלילות,
עדיין לא בקלילות

געגוע
עוד לפני שלמדתי ללכת,
לימדת אותי לצחוק.
עיניים שובבות היו לך,
של ילד מהתל במוריו,

בכל מפגש חברתי
עיניי תחפשנה אחר
ליצן החדר

אינטרוספקטיבי
עירומה בפשטותה
כובשת נתיבי עבר.
גוף ונפש יפגשו,
גם אם לא נועדו.

ארוטי
ניגש, מתגרה, מקדים
במשחק החמדני,
מתקרב וגם מתרחק,

נשמעים התופים הברזילאים
בניחוח קאריבי שוט צולף בי
מסחרר עד אובדנן

בדממה של ציפיה -
אישה ואיש
עם תפילה בליבם
נאחד כתף
למודי קרב כולנו

בחרתי
שלא לבחור
מכל בני הכנף

הנזק הגדול ביותר, הוא
מהקרובים לו ביותר, לקח
בשר מבשרו, דם מדמו

במדרגות אני עולה מהר,
פתק מחכה לי בדלת
נסעתי.
תחשבי שלא אחזור.

הנשמה בעננים,
בג'ינס לוי'ס וכובע,
משהו שם
בה אוחז ולא מרפה.

פתאום נזכרתי בו
במורה עזוב לנפשו
מופקר לשעות
בהן פרנס בדחק
את משפחתו

מבט מלטף נותן אורכה
מדשדשת במים
הצלולים בין קצפם

מי
ייטיב עימי
כשאני איני,

רכות תבנה כוחך
כך אמרת לי,
לא במילים

למגע ליטוף
שמא בא לקטוף
מתכנסת אל תוך פרחיה
מתוכה משמיעה קול
חלושות "אל תיגע בי"

בדרך הטבע התחברנו,
אתה ואומנותך ואני

הם בני קצת ועשרים
עוד מעט נישאים
על ענן מלמלה ורוד
של משי ותמימות

ללא ספיחי סרפדי הפחד
מאששת קיומה בין גבעולים

שולחים אבקנים כרשת הסוואה

בתוך חגיגת ענן,
לובן זירעונים במעופם,
רגל אחת מרקדת
גם שניה מפזזת,

לאורה של עששית
מחפשים את החום
שהותרנו מחוץ
יושב כרגע ומביט

ופרפר זעיר,
חובט בכנפיו נגד הרוח,
מזכיר לי
בית

עוצמה
זוכה בשלווה
רק אם בתודעה
היא מכירה

עולים על רכס הטרשים
אל עבר חמצן דליל
אפור מצבעים,
איבוד נשימה, נסיגה

הסתכלתי בהבעות פניה
להתמקד בהם
פנימה

פיסת נייר קטנה
בין קמטיה סיפור קצר
בא חוזר נעלם ושב
מתדפק על קירות חדרי

כאן זו אני
ואולי גם החופש שלי

את ניחוחו
המרענן
וטעמו המעודן
תחוש רק אם

בורג חוד החרב
המסתלסל בקצה,
נטשה יעודו
כזנב שאין בו צורך

אם תשאיר
את הזמן בידי

את המרווח
בין הנשימות

את בנקודת הקיפאון
אין צומח בה ומעליה
הזכות כבר לא קיימת לך
לעשות את הצעד לאחור

לא יהיה בו אחד להזיק
כי במידת קלותי
לא יהיה כאן כדי להשיגני

עם צחוק ילדים מדגדג
כחיטה שנתחבה לקצה המכנס
עולה מעלה מעקצצת
עד התפשטות

קצב מחולות קדום
ידעה ותדע האישה
נענועי אגן
עולים למפלס תנודות

החלון הצרפתי מנפנף אל
נופים אחרים,
אך על הפטפון
אותם תקליטים ישנים

בלדה
ביום אביב בהיר
המליכה אותו.
על כס רם, הניח
מסקנה הרת משקל,
גם לבאות אחריה,

הלוואי ולא ישתנה
לעולם
זה המוכר לי
מעולם

אל ערב גאלה נוצץ
בתכשיטים יקרים
אולי בכלל פוחז
לא ברור

אינטרוספקטיבי
שְׁאָר רוּחַ
שֶׁשָּׁב אֵלַי, קִמְעָא
וּכְבַר נִדָּף עִם כֹּל מַשַּׁב
קַל, לֹא חַם וְלֹא קַר

על צלע ההר האוויר דליל
כדורים סופחי זרדים
במדרון התלול
מאיצים דרכם

עדיין השתמרה בי -
הנחמדות, הפולנית.

באחד משיריי נגעתי במהות,
נחשפה עדינה ופגיעה

ללא מגע מכסחת
אשר תמחק את היופי
מחולל לצלילי מוסיקה,
פנימית למקום
שנותן בו את שמי

ביער של חופש יצרים רעב
במאורתם של שועלים
בציפורניים שלופות ומטופחות
ארוכות להשיג תאוות

שמי בשיריי חסר שייכות
אין בו כל אחיזה בי
בכך אני יכולה תמיד
להשיב רוחי לעצמי

מחבר כל קצותיו,
שברי סלסולים
דחוקים בתיבה נעולה,
במפתח

מיותמים נותרו כאן
שאריות של אמת
שלא נראתה טוב
להיחשף באלבום




אני מרגישה כמו
תפוז רקוב -
מקולקלת אך עם
אופציה למיץ

נודיסטית


תרומה לבמה





יוצר מס' 74545. בבמה מאז 17/3/07 20:55

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנטע התמר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה