|
מניפה רוטטת
פועמת
חיי פרושים
|
סמטאות עיוורות
מחפשות דרך
תקועות באין מוצא
|
משבי מציאות מקפיאים
מכים בחלומה
|
בורחת מעצמי אליך
עצמי מסוכסך עימי
זה מכבר
|
צלילים על אגם
זוג טובל במנגינה
שקט בנפשם
|
ליל אביב נפרש
ריח ניצת התפוז
מחוזות ילדות
|
טל שחר עוטף
שדה נרקיסים פורח
ריח הכמיהה
|
עם הגשם הראשון
הוא יחכה
בפתח בית הקפה
|
אליך ואיתך נוסקת
נושקת קצה חיוך
חושק
|
בתחילה היו המילים
בתוליות משהו
|
ממי את בורחת רעייתי
משריפה... אישי
|
אתה מרפד לי קן
בקורי אור ירח
|
השלתי עכבות
צניעותי שפיותי ובגדי
|
נופלת
וקמה לכתוב עוד שיר
על פרחים סתיו וגשם ראשון
|
נוגסת נגיסות
גדולות תאוותניות
מפרי הדמיון
|
מים מפכים
צלולים הומים
אל סלע
סב בשנים
|
התבוא אלי
עת יפרוש הליל
גלימת חושך
על כלימת תחנוני
|
ירח פורט על צלילי
שקט
מקהלת כוכבים לואטת
מנגינה
|
במילים
רקמתי אותך
את יפי הנפש את החוכמה
|
mindless of place and time
your words made love to mine
|
שומע תחינתה בהמיית הים
קוראת לו כי יקרב
|
אצבעותיך מציירות תשוקה
על עורי
|
אתה הים.
נפלאו נפתולי גליך
מלחכים חלומות חפים
יחפים
|
בגוש השיש מצפה הפסל
בים של מילים ממתין הספר
כאי של סדר
|
היה לי גשם על סדקי
היה שורשים לענפי
|
ליל נפרש על עיר מרצדת
חושך צלול מכסה סודות
חלונות מוארים
עיניים פעורות
|
...והיו שורשיך עמוקים
ועיקשים
והייתה חופתך צל ואור
עוטפת תלמיי חשופים
|
לגעגועי יש שם
ברור וצלול
חרוט על דלת נפשי
|
ארוג בשגרת חיי
שתי וערב של רוך
למד אותי לפרום
|
והיה היום לליל
פחדים בצלליו,
הכעס רושף ביערות החושך
עיוור בעונשיו
|
הייתה שם אהבה
ללא ספק,
סוג של.
|
מצב רוח סתווי קצת
בימים האחרונים
|
אשה קטנה נעורה
בשעת הכפור של תום ליל
|
איש ארך רגליים
ואצבעות
מהלך בחדריי, מעדנות
|
קולך מטפטף פרידה
מילה
ועוד
מילה
|
ביקשתי
את הגשם שירד הלילה
כי ישא אותך
אליי
|
כי אדם אתה.
חטאים מתאווים
על מפתן אפל ירבצו, אליך תשוקתם
|
שמתי נפשי בכפי
ושלחתיה אליך
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מה?
מהההה?
מההההההה?
אפרוח ורוד
משחק אותה חרש.
האמת שהוא באמת
לא שומע כל כך
טוב בגלל כל
הג'יפה הזאת שיש
לו באוזן שמאל. |
|
