|
גם עכשיו אתה
מחבק אות
בלילה
לפעמים עדיין
אתה לא יודע
|
לאור ירח את כולם אלחים
אהדק בעדינות חיבורים חיבורים
את כל הפינות למקומות הנכונים
|
אימא שלי כל היום בטלפון
מעניין מה יש שם שאין אצלי
מעניין מה את צריכה אימא
מעניין ממה את פוחדת
|
היא כאן עכשיו ושמש יורד
זבובים נלכדים בסחרור כואב
היא לא רואה לתוך הלב
רק בשר טעים ערב
|
מחכה לחיות מחדש
בתור פרפר או פרח
או אדם
|
אתמול כשהלכנו
לטיול במחשבה
אמרת לי שגם אני
פשוט יפה
|
הכל מסביבי מתפרק
לגורמים הכי קטנים
וחלקים של טוב ורע
מרחפים סביבי באוויר
|
גבולות המחשבה מתרחבים בלילה
והנה אני אבודה בתוך המח שלי
רצה ממקום למקום
דופקת על קירות
שוקעת בתחושה מוזרה של סיפוק
|
בכל יום הולדת
כבר כמה שנים
אני מבקשת את אותה המשאלה
|
רק רגע אחד
נעים ופשוט
רק רובד אחד
או לחיות או למות
|
טוב לעזוב,
גם אם רק לרגע
במחשבה.
שקט מכסה על
כל צורך בתשובה
|
המילים לא כל כך מזמינות את עצמן להישאר
בזמן האחרון
אני צריכה מאוד להתעקש
רק עוד כוס אחת של תה
|
ובחוץ העיר
מלאה בפנסים קטנים
כוכבים כלואים
ורעש והמון ואיש
|
ועכשיו שקט
אני שוב לבד
מתוק וחם
ומלא באשמה
|
שוב שלולית גנבה
חתיכת שמיים אל האדמה
ואני מחכה
ואני מחכה
|
ומגיעים אל התיבה
ונזרקים בערימות
והמפתח על הגב
מנצנץ מבין ההריסות
|
עד כלות הלילה
אוכל להיות ערה
ערה באמת
|
היום חלון המציאות שלי גדל
נוספו בו פרטים חדשים
כמו של עץ רווי מים בקיץ יבש
כמו של ענן כבד וכועס
|
לאסוף אותי
שלא תתבזבז
טיפה
|
ומתוך ים המחשבות
כבר הפלגתי למחוזות אחרים
אלפי איים נחבאים
קופסאות בהן טמון
|
מבטיחה לא לשכוח
את הימים האפורים
ימים של שמש וצל
ימים של בין לבין
|
מעניין אם אותו כוכב
מסתכל עליך ועלי
אומד במבטו היודע כל
את מחולותינו המוזרים
|
גם העצב צריך אותנו איתו
כמו ילד פוחד להישאר לבדו
שנשכח אותו, שיעלם, שיאבד
הוא מחזיק לנו חזק חזק את היד
|
אני כותבת לו רק כשאני
מאוד בודדה
מה שקורה בערך
כל יום או יומיים
|
ולמרות הכל, קיוויתי שתזכור
שתתגשם מחלל של תקווה לא מוגדרת
אל תוך החיים שלי בחזרה
שתהפוך שוב אמתי בשבילי
|
להתגלגל איתה
בתוך עצמנו
על כר של דממה
|
כל כך הייתי רוצה
לשקר לשנייה מתוקה
לעצמי בעיקר, לא לך
להגיד שאני יכולה
|
פתיתים של שקיעה
מסתננים דרך התריסים
כשאני מתעוררת מהשינה
וליבי גם הוא
|
הדמעות נקוות
באלימות מוכרת
כשאני רואה:
|
אחרי לילה אדום
לילה אדום כל כך
בו בוערים הדברים
על רקע הריקנות השחורה
|
הציפורים ישנות איתי
והירח מחייך ושוקע
מכוניות עוצרות בכביש
נטושות
|
כשאתה אומר שאתה הולך לישון
אני מבקשת שתספור בשבילי
כמה כבשים
|
הלוואי שהחופש הזה יחזיק
הלוואי שלא יעזוב
אני באמת מרגישה היום כל כל טוב
נעים לי. בטוח. שמח אפילו
|
אבל אנחנו רעבים
אני רעבה.
ואם לא אפול ימותו הציפורים
ומה אעשה
|
כוכבים כל כך יפים
מעלי פרושים
לקראת הסוף
לי הם מחייכים
|
אני צדה עכשיו
פנים מוכרות
רק הבהוב של זיהוי
אני חייבת
|
מי אני, מבלי לדפוק על גבולות ליבך
מבלי לגלף עצמי אלייך
עוד קצת בכל יום
|
מזל טוב לי, אהובתי
נלבש בגדי חג
נשתה ונשכח, נשתה ונשכח
עד בואו של האור הלבן
|
מילים מסתתות את הלב
משנות כל הגיון
מגדלות ניצנים של ידיעה
בגן ההולך ופורח
|
מסיבת יום-הולדת
מסיבת רחמים
כל הילדים
תמיד הולכים
|
אתמול הקאתי קצת בתוך המוח שלי
הכל זלג על הדפנות האטומות
ולא יצא
ולא יצא
|
ואולי כלום לא באמת השתנה
חוץ ממני.
נעה ונדה על פני עצמי
היום מצליחה לפעמים גם לצאת
|
עד הארץ המובטחת
מלאה חלב ודבש
שם לנוח קצת ביחד
אין בה שום טיפת לבד
|
עיר כוכבים
זכוכית עמוקה
תתנפץ לרסיסים
שחוזרים ויוצרים
מראות נוצצים
|
ועכשיו כשנגמר וערב יורד
על כל שרציתי בשחר
חשבתי שהלוואי שיכולתי
פשוט לוותר
|
ציפורי לילה
מכבות עכשיו את המנורה
נעלמות לאט
בתוך מיטה קטנה
|
ועכשיו תוכל בסערה
להגיע לכל חלק חשוף
להקיף בתובענות
כל הסתעפות וקיעור
|
במקום בו דמדומים של מודעות
מפעפעים בין עלוות עלים סמיכה
ביער השינה
אני בהריון.
|
ונשב בבית כיסא מול כיסא
נבחן פנים ונפש
הבית יחשיך,
ואור מתכתי של סוף יתגנב
|
ובתוך כל הפחד
להצליח למצוא
את מי שאהיה
רק זה משנה
|
|
|
מה היית עושה
אם היה זה היום
האחרון של חייך? |
|
