|
בראשית היה הדבר. והדבר היה אלוהים. ואלוהים היה חלקיק מימן.
החלקיק המדובר בילה את רוב קיומו המופשט בזמזום רעשים סטטיים
צורמים, אשר נקרא - מתוקף היותו ראשון, ולי כך חסר אינדקציה -
כ"מפץ הגדול", אע"פ שכמובן יכלו להיקרא באותה מידה - "המפץ
הקטן"
|
גופה מגלה חבורות וסימנים כחולים שהוסתרו תחת החולצה. החולצה -
היא סימנה הכל, את השקט, השלווה, שקר, הבריחה. החולצה שקיבלה
במתנה ממנו. החולצה.
|
השחור היה חייהם, האפילה, סטטיות שאינה משתנה לעולם. כמעט לא
ידעו תנועה מהי, אילולא מספר התנועות המוגבל שיכלו לעשות
במצבם.
שלושה אנשים קשורים, אזוקים, צמודים לקיר ברזל בשלשלאות,
אזיקים, חבלים ואביזרים שונים, כלים עתיקים בעלי חלודה ועובש,
ישנים ומעלי אבק.
|
א: הגעת בסוף.
מ: וכי הייתה לי ברירה?
א: תמיד יש ברירה.
מ: והיא?
א: למות.
מ: פריווילגיה של אורגניזמים נושמים.
|
לא ביקשתי דבר מעולם, ולכן דבר לא ניתן לי. חינם בכל אופן. לא
מצאתי בי את הצורך האנושי לבקש, לקבל, לחלוק, לאהוב, לתת חום,
לשנוא, לשקר.
|
לא אין לי ארץ, אין לי ארץ אחרת
בעוד אדמתי בוערת, מעדיפים לחיות בסרט,
לשיר- להחליף חיים בוידיומאט,
אט אט ישראל מפסידה במט, בלאט-
|
ערב רב זיעה רותחת
אספסוף ריק מתוכן, מלא תרבות - ללא נחת
ידיו, מטונפות, בוחשות בקלחת
לכל מקום נכנס ההלך כקוף בינות למחט
|
פנתאון אלים ספוג בצליל הרמוני
במקום שטוב ורע הם עניין של השקפה
קם לו אל זקן, זועם, מעט לקוני
זועק בקול - "אני עולם, ארץ ושפה!"
|
אינסופי הוא הגורל
המשמעות אין
למען מי הלב יצהל?
במשתה היין
|
שלוחות הלבנה בליטוף עדין, שלו
צינת הלילה החודרת, קיפאון ברד הקרקע תך
גלי החום המחבקים, רוך ידיים של אוהב,
סערת ברקים עזה, קשיות הלב וחום ניתך
|
בראשית ברא אדם- אלוה
בצלמו ובדמותו
בקשתו היחידה-
להאמין
|
ריק מביט מאי שם, סוף,
מושך ואיננו
גוף נעלם אך בנפש תמצאנו
האמת, מהי? הדרך-חוף.
|
חוד חנית ננעץ
סטיגמטה
אבק הארץ מהול בדם מושיע
|
כה אמרתי לעצמי בקומי, כי אין מקומי עוד בינכם, עת הציפורים
שורקות במעופם במבט המוות שבמקורם, רוצח הקטנים- תולעים
יהרוגו, ומוסרם אין, למוות איני יכול, ויקומו אותם שבפיהם ישק
דבר, כמשיק הקו למעגל החיים, ויאמרו לא. לא!? שכן כה אני אומר-
כן! דחפוהם אמרתי!
|
|
|
דיגניטי?
זה לא
מ'מטריקס'?
דוגמנית. |
|
