|
לא כל הנוצץ זהב הוא....
Give me your hand and I will give you the world
השולחן היה ערוך ומוכן לארוחת הבוקר המשפחתית שלנו. שמתי לב כי
חסרה צלחת אחת בראש בשולחן במקום שאבי נהג לשבת. "אמא, איפה
אבא?" שאלתי.
"הוא בתל-אביב, תומר. כבר הספקת לשכוח?".
"אה נכון... באמת כמעט שכחתי" אמרתי בצחוק ובמבוכה קלה.
|
פתאום קם אדם בבוקר, בספסל, ברחוב עם עיתון של שישי ומחליט
לעזוב. "כן" או "לא" ועוד לבטים שכאלה- הפשע קורץ והופס נתפס
עוד תא בכלא.
|
"חחחחח" היא צוחקת לה בהנאה. נכנסנו לתוך חדרי המאובק מתגלגלים
מצחוק, כנראה מהטקילה של מקודם. "אתה בא חמוד..." היא אומרת
לי. אני קופא במקומי. ידעתי מה הולך לקרות פה אם אני אכנס איתה
למיטה.
|
"ברגע שעשיתי צעד אחד קדימה לעבר הדלת מצאתי את אמא שוכבת על
הרצפה ולידה בקבוק מזכוכית."
|
בתוך החשכה נשמתך חסרה
טבק ישן שיוצא מפי מזכיר לי נשכחות
|
אני וחיים החברים הכי טובים
כשהכרנו אנשים אמרו שזה לכל החיים
|
טינת לב שרצה לעשות את עבודתו ונכשל
פעימה אחר פעימה כוחו אזל והדם בגוף עצר
|
המסכות שאת עוטה - מה לך בהן
מדוע לאמצן
|
שמעי אליי אהובתי, הפני נא לי את ראשך.
אסרקך שערה שערה ואמשחך בבשמיי
|
הוא לא יודע מה קורה איתו. לא מבין, לא שואל, לא מעניין אותו
בכלל. ועכשיו שיש לו סוף סוף משהו מיוחד, משהו להגיד. זה מתהפך
לו ומחליק לו מבין האצבעות כמו גרגרי חול.
|
שונא אותך. שונא אותך שלא היית שם ושלא בחרת נכון. שלא הבנת,
שלא הקשבת, שפשוט התעלמת. שונא שלא השארת לי ברירה.
|
אין זו תחושה שאפופת מסתורין
אין זה עוד רגע חולף, שנעלם בזמן
|
אז אהבתי... נכון שאני לא המאהב המושלם...
אבל בעצם, מה כבר ביקשתי?
איפה עשיתי טעות? תגידי לי.
באמת, אני רוצה לדעת... זה חשוב לי.
|
לא אשכח את שיר זה וגם לא אשכח את המנגינה המלווה אותו
|
למשפחתי אתן את סבלנותי.
לחבריי אתן את נאמנותי.
למוריי אתן את כבודי.
|
לא יכול שאת לידי ולא יכול שאת לא איתי.
לא יכול שאת באה ולא יכול שאת הולכת.
לא יכול לגעת ולא יכול שכן.
|
שיר המשקף את נקודת ראותם של בני האדם...
|
דיבוריה בוקעים משפתי קרח ונמסים במהלך הזמן
|
איך זאת אדע במילים אכתוב
לצרוב בי את שמה, לנסות לאהוב
|
איני רוצה שמלה ורודה. איני רוצה בובה עם שיער בלונדיני. איני
רוצה לעשות פן. איני רוצה בחור לאהוב אותו. כל מה שאני רוצה
הוא לחזור לעבר ולשנות את מה שקרה
|
האם את מוכנה לקראת זה או שרק אני מוכן אליך? האם תתני לי את
הכל כמו שאני אתן לך? אבל דעי... רק דעי לך שאני אוהב אותך.
|
ילדה,
את לא רואה מה הולך שם בחוץ בקור בשלג האפור.
ילדה, עוד לא הבנת מאיפה באת ולאן את הולכת.
|
אהבה שלא נגמרת. חיים שנמשכים. אני ורגשות אחד עם השני...
|
געגועים למגע שחלף ונשכח לו בהגיעו של הקיץ.
ליטוף קל, נשיקה, חיבוק - לא ביקשתי יותר מהם.
|
בלילות שכאלה היא עולה לשלטון
מלכה היא מעליי ונתין אני לחסדיה, לתשוקותיה ועיניה בוערות
|
במחשבותיי נחרטת.
בליבי הפסקת לפעום.
|
שימעי לדברי, נערתי הטהורה
אנשים רבים מחפשים את התשובה
מחפשים ומחפשים אך אני אותה מצאתי
לפני ימים מספר. ולכן
|
אז זהו, פגעת ב, ברחת ל, הפסקת פתאום לנשום.
כל מה שהשארת לי נצבע אדום.
אז מה עכשיו? פני קדימה, ליבי נשאר מאחור.
|
במילותיה אני מוצא לי ניחומים... מתקוותי אני מאיר...
שולח יד לפה ויד לשם... מביא אותה איתי לארץ השתיקה.
|
נכון לה תמיד, למענה אתן הכל.
מלווה אותי לכל מקום בחומה כשל אור יום.
|
החלטותינו הן שיקבעו את מראה היום...
|
למה להגיד להתראות כשאפשר להגיד נתראה? למה להגיד נראה אם אפשר
להגיד לא? למה אומרים לי שאוהבים כשבעצם שונאים?
|
אני:
אדם מסובך. שום דבר לא כמו שהוא נראה. אל תנסו להבין כי סביר
להניח שתטעו.
|
כולם מתלוננים שהם שיגרתיים ומשעממים, אבל בכל זאת הם מלאי
הפתעות ומרתקים באופן מוזר לחלוטין, הלא כן?
|
זה נגמר ביננו. הוא הלך והוא לא מתכוון לחזור. הכאב... גדל,
צועק, מרגיש כמו דקירה בלב. ואני יושבת עכשיו, בוכה, לבד. אני
לא יכולה יותר, הכאב: זה משהו שהרגשתי בעבר, אבל אף פעם לא כך.
אהבתי אותו ואיך? מה קרה? לעזאזל, כוס אמק! אוף, שיט זה לא
יעזור לי...
|
הבה נעשה סימולציה:
תחשוב גרב,
תריח גרב,
תראה גרב...
|
"תעשי טובה... תסתכלי עליו! כולו מסכן, שבוז, נראה כאילו הוא
בא מאיזו שכונת עוני."
|
גדולת האדם כלפי עצמו טמונה בשאלה אחת נצחית, אשר אותו אדם
הפנה כלפי נפשו במשך זמן רב והיא "האם להיות ההוא או שמא אני
הוא זה אשר מתאים לעולם זה...".
|
"מי אוהב אותך יותר ממני...?" מוכר, הא? שטויות... עוד פעם
החרא הזה כותב על אהבה... כאילו הוא יודע מהחיים שלו...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
האם זה אקדח
בכיס שלך, או
שאתה פשוט חרמן
ועומד לך הזין? |
|
