|
מעטים הם האנשים שהראתי להם במו ידי את היצירות
המופיעות כאן או יצירות אחרות שכתבתי.
אני מפחדת מהמבט בעיניים, מפחדת לגלות שמשהו השתנה,
שאולי הוא רואה אותי אחרת עכשיו, מפחדת להיות
חשופה...
אני רואה ביצירות דבר מאוד אישי. הן חלק ממני, הן
המחשבות, הרגשות, הלב והנשמה.
כיוון שאינכם מכירים אותי ואני לא אתכם, וכיוון
שלעולם לא אוכל לראות את עיניכם כאשר אתם מעיינים
ביצירה זו או אחרת, הרשתי לעצמי להכניס אתכם
לעולמי.
היו עדינים עם הביקורת כי זה משפיע, אך אל תוותרו
עליה כי היא היחידה שאני אשמע...
ירוק,ירוק הוא הדשא,
חומה, חומה היא האדמה,
כחולים, כחולים הם השמים,
אדום, אדום הוא הדם.
|
אני חולם על הבתולות שבשמיים;
עורן הצח, שערן המתבדר.
אני חולם על הבתולות שבשמיים
בעולם קר מנוכר וקודר.
|
אתה קורא אותי
כמו ספר פתוח,
כמו מפה ששביליה מסומנים
|
אתה כגלי האוקינוס,
השקטים, השלווים,
המלווים אותי בשנתי כמנגינה עריבה.
|
מה כל כך מובטח בה?
שלום, אהבת אחים, שלווה?
מה שווים גפן ויצהר,
אם במקום ליצוק שמן הדם ניגר?
|
וזה בוער מבפנים,
וחונק,
וזועק,
|
חלל עמוק נפער בבטן;
חלל חלול, נמתח, אינסופי,
חור שחור במעבה היקום
אשר מתחיל בבראשית,
|
הרשה לי לחדור מבין עננים,
ללטף מכתשי ליבך
|
כה אמר יהוה:
"אל תשלח ידך אל הנער"
|
ללא שם,
ללא יעוד,
ללא כבוד,
|
פעם,
הפלגתי בתוך תכול עיניך;
|
רואה איך החיים מתמוללים לי בין האצבעות
|
מתרוקן שעון החול
בלאט דואך הנר
אדון המוות אל השאול,
ענה לי, דבר
|
כשאמות
אל תתאבלו עלי, זה לא שווה את הדמעות.
כשאמות,
אל תרחמו עלי, חייתי מה שצריכה הייתי לחיות.
|
|
|
ססס..אממק בין
לאדן
חזל מזהירין את
מי שמדבר מילין
גסין |
|
