[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








if travel is searching
and home what's been found
I'm not stopping

I'm going hunting
I'm the hunter
I'll bring back the goods
but I don't know when

Bjork



אני, רוח מדברית שורפת
הצטננתי ולבשתי דמות

היכן השמש שתתיך אותי עד אין זהות;
או הברק שינפץ אותי!

ראה עכשיו: ראש ספינקס עשוי אבן
ניבט בזעף עד לרקיע השביעי

שהאמנתי בכח היקוד שבי


אלזה לסקר שילר




לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
כשאני חושבת עליך
מחשבותי הן נהר רחב
של שפעה זהובה, כבדה וזורמת
של געגועים וכמיהות
של ציפיה

לקראת מותך
נשימותיך, הקצובות תמיד
הלכו ופחתו בסידרה חשבונית יורדת

לוקחת סכין
נועצת
באכזריות
אוהבת
בוכה עליה

שכול
יצאת מרחמי כמו מים היוצאים מסלע
ללא מקור, אך מתוך אמונה
לאחר שנות נדודים
אני מדבר

אני הווה אותי
אני אני או אולי

כנפיו אדירות המוטה משסעות
מוציאות ממני ים אדום וסירות שקופות
אני עונה בשיר

ארספואטיקה
כמו נחש שמזדחל לאיטו
רואה אותו
מתקרב

קליפות שבורות
חודים פונים למים הגדולים

אהבה
בשנתי אתה שומר עלי
בלהט חרב מתהפכת

כנפיך מרפרפות על פני
מגרשות רוחות רעות

ינשוף על נייר אורז לבן
מטה את ראשו קמעה
כדי לבחון נקי יותר
את המסגרת אליה נקלע

שיהיו למכונות אצבעותיך
פותחות את גרוני החם
וורידים לכדי פרחי שמש

המיטה שלי
בה ריחפתי על פני ילדותי המוקדמת,
נוגעת בקרקע רק לצורך נחיתות אונס
בחריקת סדינים

מצב
חומת בטון בצבע אפור עכור
מאחרי הבית
כמו שחור ולבן

לאהוב כמו לגלות שהיום הראשון של
האביב וקמת מוקדם

לכתוב על אנשים מתים
כמו לפרוץ למסיבה אליה לא הוזמנת ולומר

לשמוע אותי מתוך אחר
כמו לקרוע את התנך

אהבה
פוקחת את עיני
לאחר מאבק עיקש בכח הכבידה

הן נמשכות זו לזו
המילים
המרחק הולך וקטן

ששששש
לא לנשום

בוקר
העיניים נפקחות מעצמן
סקרניות

צהריים
פסיעה מהפסגה

בוקר
גופה מפוחמת

ארבע מאות חמישים ושישה
תינוקות מתים

מצב
נער פלסטיני יושב על גג הלול
גופיה ומכנסי עבודה בלויים לגופו

רצה הביתה
והיא אומרת
"אל תגעי בשום דבר יש לך ידיים של רוצחת"

גרגרי חול אינם מרווים אותי עוד
גם לא אור שמש
אפילו הרוח מזמן הפסיקה למלא חסרים

נשימת אבי כמו דוב היתה
יוצאת ממאורתה אל החוץ

אהבה
באשר זורחת השמש
שם הינך

כשהלכת
אני הייתי סולווג
ואתה היית פר

יחסים
אז מה יש לנו
את
ואני
ואני מפחדת אולי

קצרצר
השמים שטוחים עכשיו

אני
טיפת הנסיך רופרט
אנושית




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
"אויי ווייי"


ד'ר משולם


תרומה לבמה





יוצר מס' 11659. בבמה מאז 29/3/02 13:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לניאון לייק
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה