|
טיפות
הצבע הטרי נשטף מהספסל
|
אם היינו שיר, היינו בלדת רוק מושלמת.
את התופים שמכתיבים את הקצב
ואני הקלידים הבוכיים.
אני הבס הנחוש, ואת סולו הגיטרה
עם האלתורים היפים.
|
איך מיליארדי אנשים זורמים ברחובות,
לא תמיד שמים ליבם על הפחד לאבד?
איך הזמן סוחף אותנו בקלילות שכזאת
והעולם מסתובב עם כל משאנו הכבד?
|
אני כותבת
מילותיי הן אש שקשה לכבות,
מתלקחת מעוצמת הרגשות,
חותמת זיכרונות ומפיחה פלאים.
|
הגשם מתופף על הגגות.
אולי הרוח תישא אותי אלייך.
זה לא שאני זקוק לך,
אבל כל כך קר לי בלעדייך.
|
ואולי היום
נפרוש שמיכה על הדשא
|
בין הלפני לאחרי
בין חלום למציאות
אתה תקוע,
תלוי בין שמיים וארץ.
|
מילותיי דליקות
שורפות שדות שלמים
הורסות ברגע
עבודה של שנים
|
דרור קטן
רוצה לעוף
רחוק מכאן.
|
עם השקט הזה השארת אותי לבד.
החדר אפלולי גם כשמוסט הוילון
ועלי שלכת נושרים על אדן החלון.
|
פקחי את עינייך היפות
מדוע משקפות הן מבט כה שבור
אל תזילי אף לא דמעה
לא כדאי שיראו אם יהרס האיפור
|
לאן נעלמו העצים
שאהבתי כל כך בילדותי,
שהרשו לי לגדול בצילם
והיו לי לבית אמתי.
|
ישבתי ליד החלון ברכבת
מבטי רץ אחר הנוף החולף
כבר היה חשוך
והגבעות נראו אינסופיות
|
כוחות מנוגדים
כמו יין ויאנג,
כמו קטבים הפוכים
הסוגרים מעגל.
|
אולי עוד ניפגש ככה סתם ברחוב.
לא יהיה ברור אם זו שעת בוקר או לילה,
כי השמיים ייבלעו בתוך האוויר החום
ומטוסים ורובוטים יסתירו הכל שם למעלה.
|
כל כך הרבה מונח על כף המאזניים,
תנועה אחת לא נכונה והכל ייהרס.
בסוף גם האתגר שבעניין יימאס.
|
אני והם
ממלמלים שלום בהרכנת ראש,
לוחצים ידיים במבוכה,
מדלגים על שיחת החולין השטחית
ועוזבים זה את זה במנוחה.
|
בואו ניאבד בים
נוכל לבכות ולצעוק
ולשטוף את העבר.
|
ללא נשימה להיסחף במים
אין רגע מנוח והיום כבר נגמר
לא יהיה רגע מנוח גם מחר
אולי שכחת לעשות איזה דבר
הסתכלת היום לשמיים?
|
אז שברת לי את הלב
בעונג שרפת לי את הנשמה
|
מה אם האישה שממהרת עכשיו ברחוב
מחר כבר לא תיהיה
ולא ישמעו את הדהוד עקביה יותר אף פעם
|
בחושך
בשעות הקטנות של הלילה
היא מתגנבת אט-אט
|
מה שנשטף עם הגשם הראשון
ימצא את דרכו חזרה.
חיפושית עוד תנוח תחת השמש
על פרג בקיץ הבא.
|
נשפכים ממך כל הצבעים
וזה יותר מידי
אז כל יום אני מתמקד
בצבע מסוים.
|
הכוכבים לא מודעים אלי,
לא מחזירים מבט
כשעיניי נשואות מעלה בפליאה.
|
עמוק בארון
קופסאת קרטון
מעלה אבק
|
אם ליבך ירצה לשיר
ואצבעותיך יפרטו מעצמן
את המנגינה האהובה
שתעביר בשלווה את הזמן,
האם תחשוב עליי?
|
עליתי על הרכבת של חצות
לא אכפת לי מה היעד, חשוב לי המרחק.
הקרון ריק, ומארחים לי חברה
רק המחשבות שלי וכמה גרושים בארנק.
|
אז אתה יושב עטוף בשמיכה
עם שוקו חם
מול אותו סרט ישן ומנחם.
|
|
|
ניטשה: אלוהים
מת
ישו:בו'נה, בלי
לערב הורים!
- שיחה שמיימית |
|
