|
בת יקום תמימה תרה אחר פיסות חיים, רסיסי קיום,
נתזים מאותה הבריאה. בתקוות יפות, בתיאורים נאיביים,
היא נסחפת בין נתיבי היצירה, בנתיב החיים ובנתיב
חזרה, ונותרת נקייה מבפנים.
---
המלצת המערכת: "יקינתון".
---
תודה לכל המגיבים. התגובות שלכם הן אלו שמעודדות
להמשיך ולכתוב.
נקייה מבפנים.
"תראי איזו בריכה!", היא סימנה. תחתינו נתונה הייתה רחבת
תורקיז.
"לא סתם, עם מגלשה!".
"את רואה את הים?", ביררה יפית. "מחר נהיה שם".
הנהנתי.
"זה בית התרפיה שלנו", קיוותה, נוחתת בין הסדינים החיוורים.
"כאן נירגע מהכל".
|
התעוררתי מהצרחות שלו.
"תעזבו אותי! תעזבו אותי!", ייבב רון, מנופף בזרועותיו.
"ששש...", קמתי. "זה רק חלום".
"זה לא חלום", הוא בכה. "זה חי!".
|
"תנשקי אותי", אמרתי לה אז, במחנה הריכוז שאליו נבזזנו,
בשטוטהוף.
"יש לי פצע".
"תנשקי אותי בכל זאת".
"עם הפצע?".
"בבקשה", התחננתי. "רק כדי להרגיש שאני בחיים".
היא רכנה אליי, חבקה את גבי השבור באצבעות עדינות, והניחה
שפתיה על פי. ואז היא בכתה.
|
"אוי", היא נעצבה. "ומה קרה לו?".
"הוא... מת", השיב מיכאי.
"אז בעצם", תהתה סתיו. "דווקא מי שאהב אותו, הרג אותו בלי
כוונה?".
"כן", הוא אמר. "בדיוק".
|
"תראה אותך. איזה זוהר! מהיום כבר לא תהיה רווק. תיתפס".
"עם נויה זה עולם ומלואו. היא כל-כך...", נפנה ובהה בנוף, וחזר
ובהה בו. "יפה ונבונה ונהדרת!".
תחתיהם ניתנו רבבת נתזי תורקיז.
"זו הפעם הראשונה בחיים שאני מאושר באמת!".
|
הוא עישן בזמן שפיסל, בזמן שאכל. לפעמים תהיתי אם הוא מעשן גם
מתוך שינה.
|
אני מחפשת אותך בחלון כל מונית,
בכל פס לבן
של מעבר חצייה.
אבל אין שם דבר.
|
אף פעם לא נפגעתי
כמו היום.
אף אחד לא סדק
את הקרח.
|
גם בראש היפה שלו
תיירו מחשבות פסיכוטיות כמו עננים,
והבריכה שלו עכורה.
|
יום אחד,
כשנהיה זקנים
ולא נדע מי היינו,
נתייר ברחוב.
|
|
|
החיים הם לא
חזרה
גנרלית....
חנוך לוין
בביקור מולדת |
|
