|
ניל ירדן נולד בדצמבר של שנת 1981 כשהוא עירום, חסר
ישע וחסר כל. למרות מגבלות אלה הוא שרד והגיע לגיל
בגרות. במהלך שנות נעוריו היה בטוח שהוא יודע הכל,
עד שהתברר לו שגם כל שאר האנשים יודעים הכל ומדובר
למעשה בהזיה קבוצתית. מאוכזב קשות מישראל והישראלים,
הוא עקר בשנת 2004 לרמת-גן - רק כדי לגלות, מאוחר
מדי, שגם עיר זאת נמצאת בישראל. כיום הוא מבלה את
זמנו בין מטרות חיים מרובות להזיות פרועות בהן הוא
סופר ומישהו קורא מילה ממה שהוא כותב.
the rash, if that's what it was, somehow had different
texture than my healthy skin, and unless I was going to use
sandpaper, it can't be scrubbed off.
I put some salve on it.
|
"But, what I want to know," I head on, persistent, "is what
I am to do with my life". There. I let it out. It all boils
down to this, doesn't it? "Surely there's some higher goal I
can aspire to...?"
|
So after that point when the rush of the wind and the sound
of the cart are the only things left in the world, even
these start to disappear into the darkness - and all that
remains is the sound of one's thoughts.
This is perhaps the part I dread most of
|
איש הזבל טופח על מצחו, אוי, באמת מצטער, עוד מעט ישכח את הראש
שלו. הוא היה כל כך עסוק בדברים אחרים שקצת שכח, אבל אין בעיה,
הוא כבר יסדר לו מים. עוד משהו? לא? אז שימשיך בעבודה הטובה,
שימשיך באמת, כבר ממש אפשר לראות את ההתקדמות.
|
הבולדוזר גרר את העץ העקור על פני האורן העומד, תוך שהוא משאיר
אחריו שובל של מחטים, שברי ענפים, ואיצטרובל אחד גלמוד. נתתי
מבט אחד באיצטרובל, ופתאום ההבנה הכתה בי.
העץ הנותר הנהן לעברי תחת הרוח, כממתיק סוד. סוף סוף הבנת,
נדמה היה כאומר.
|
I don't get to touch you,
But I feel you, all the same...
|
בתוך תיבות ומגירות מונחים אוצרות
של ידע, יצירתה ובינה
ועל הכל מעטה עבה של אבק
|
That moment seems to be erased from my mind. So when did
this happen?
When did I make the breakthrough, that leap of mind?
When did I figure out I wasn't writing the story at all?
|
האנשים האלה לא רוצים למות.
אבל הם יצטרכו.
|
היה בו משהו מזוייף, בבחור. כן, מזוייף. ראו את זה לא בדיוק
ממבט ראשון, אבל ברגע שהוא פתח את הפה יכולת לראות שהוא מנצל
את האינטליגנציה שלו בשביל פשוט לשקר. בעצם, יותר גרוע מלשקר
הוא ניסה להיראות כן ואמיתי, במידה כזאת שזה ניכר בו מאוד.
|
And I tried to reach it. I had to. It was so beautiful, it
seemed as though there was nothing else in the world. Every
time I did, though, the glow would dim, receding from me,
eluding my grasp.
There was nothing to do but wait.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אפס!
חבר שלום סתם
אחד. |
|
