[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על נידס הלפאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי נידס הלפ
לומד לכתוב
לומד לחיות



"אם תשאלו אותי, אני תמיד אומר, אתה נולדת לאהוב"




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
דמעות של ילד, מביט במרקע הטלוויזיה בעיניים מזוגגות. שומע את
שמות ההרוגים, יקירים שלא ישובו. יקירים שישכחו מחר מתודעתם
הסלקטיבית וצמאת הסקופים של הציבור והתקשורת.

"טען!"
"אש!"

לרוב האנשים בעולם יש רגשות, ואלה מתקבצים להם במדינה זו.
מדינה ללא גבולות או מלחמות. מדינה ללא רובים וקסדות, ללא מתים
ובתי קברות. שם תמיד זורחת השמש ולא עצוב. הציפורים מצייצות
שירים כבקשתך והפרחים פורחים בכל פינה.

"אני דניאל... ואני מת"
"אנחנו אוהבים אותך דניאל" שרו לעברי האנשים המתים מולי
כמקהלה. קולם מנסה לשדר חום אך מצאתי אותו מהול אדישות. זה היה
המפגש הראשון שלי ולפי הכללים של הפגישות חייבים לדבר בפעם
הראשונה שמגיעים.

ישנו אדם ושמו מוות.
הוא חי לו בעולם משלו.
הוא לא אדם רע, הוא פשוט בודד.

סוריאליזם
סיימתי מהר את ארוחת הצהריים שלי. אכלתי במהירות, כשיש לך
פגישה עם אלוהים - רצוי לא לאחר.

אגדה
"אם היה עוד אחד כמוך, בדיוק כמוך, נראה לך שהייתם חברים?" היא
שאלה אותי באותו היום כשישבנו בפארק ודיברנו. זה היה מוזר לדבר
איתה שוב, אבל זה לא משנה כרגע. "כן", ביטלתי את השאלה במהירות
והמשכתי בשיחה. השאלה הזו הדהדה בראשי כל אותו היום.

על כל היופי הזה שנפרש לנגד עיניו השקיפה, למרבה האירוניה,
תחנת משטרה ישנה ובלויה שנצבה בפאתי העיר. את התחנה לא הצליח
לראות אבל האנטנה הגדולה שלה בלטה היטב על רקע השמיים הכחולים.

"כמה היית מוכן להקריב בשביל החבר הכי טוב שלך"?

במהלך השנים התבהרה לי התמונה: אני הייתי הרייטינג של אלוהים.
הקשיש הסביר לי בעברית צחה שכל דור הוא בוחר לו נציג אחד ונציג
זה זוכה לביקור יומי מאלוהים ופורש בפניו את תלונותיו על העולם
שברא.

למחרת היא הגישה לי ארוחת צהריים ונראתה טוב מתמיד. חצאית קצרה
וחולצה צמודה הציצו כשנפתח חלוק האחות. המחזה עורר תגובה
אינסטנקטיבית בגופי אך תגובה זו גררה עמה כאב רב. הסתבר לי
שהרסיסים פגעו גם מעט למעלה מאזור הרגליים. נשכתי את השפתיים
בכדי שלא תשים לב.

היום היה יום טוב.
אני כבר לא זוכר מתי אמרתי לאחרונה את צרוף המילים הללו בטון
של תקווה ולא בטון ציני.

הוא קלט את מבטה מעברו השני של האולם.
עיניה התכולות שבו אותו,
הוא נשטף בהן כספינה בים.
פניה הרכות, שפתיה המלאות
רועדות למראיהו.

ראשו של יונתן היה מוטה הצידה ודם החל נוזל במורד צווארו ונספג
בסווטשירט האפור. הוא חשב על אשתו, על ביתו, על הוריו. כולם
התכנסו במוחו לצילום משפחתי אחרון. בתמונה אף אחד לא חייך,
כולם עמדו שם והביטו בו.

הלכתי אחוז דיבוק. לא יכולתי לעצור. הרגשתי כי ברגע שאעצור
אפול על הריצפה ואבכה כילד קטן, המשכתי ללכת, לרוץ.

אתמול עשיתי לי תמונה של מוות.
רק כדי שלאמא יהיה פחות מה להכין להלוויה.
שאדע איך יזכרו אותי, כדי להיות בטוח.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
וליבי החסיר פעימה,
כשעולמי התהפך בין רגע.
וכל שרציתי באותם רגעים,
היה לחזור לימים ההם, אליך.

עצב
ואולי אם אצרח,
אשבור את הדממה.
ואולי אם אצרח,
מישהו ישמע.
ואולי אם אצרח,
מישהו יצרח איתי.

כשאני עוצר לרגע לחשוב,
אני מבין שאני אוהב לכאוב,
ואז הכל מתבהר,
הכל מתחוור.

מראה שמולי,
לפני ששמתי אותך, או שמו לי,
היה לי הרבה יותר נחמד, לא לראות אותי.

מבוגרים עם רובים משחקים מחבואים,
בית בתים וסמטאות.

על פי מה שאני יודע זה פיגוע של הפתח,
השלישי ביומיים ואני כבר לא שקט,
על פי מה שאני יודע אני פצוע הלם,
כמו כל שאר האזרחים במדינה.

מצב
מדינה שלמה של פגועי הלם,
מרכינה את ראשה לזכר מתיה.
מדינה שלמה של פגועי הלם,
צועדת בראש מורם למלחמה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הגוף שלי עכשיו מנסה למצוא נשמה חדשה. אולי בכתיבה, אולי אצל
אנשים אחרים, אולי היא נמצאת שם בכלל ואף אחד לא שם לב.
אני מתגעגע אליה, אלי. אולי בעצם לא.
אני לא יודע.

אהבה נכזבת
נשיקה בלחי
חיבוק גדול
אני מריח את צאוורה,
עוצם עיניים, שוכח את עצמי
נבלע בתוכה

סיימתי את המשחק,
אני חוזר לחיים,
אני הולך להסתובב ערום בתיאטרון.

בא לי לבכות,
להרגיש קצת אנושי.

יש לו תיזמון רע לסבא שלך,
בדיוק על החופשת סקי... נהנית אגב?!

"זונה!!!"
צעקתי לה, והיא אפילו לא הנידה עפעף. צעקתי גם כלבה, פוסטמה
ושאר קללות אבל היא המשיכה ללכת. לא יכולתי לכעוס עליה, לא
ידעתי איך.

כמו נידון למוות מסתובב בינכם,
זמני קצוב.
חיבוקים אחרונים מאנשים שמשקרים,
אומרים שיתגעגעו.

כאן אני מרגיש הכי בטוח,
כאן אני מרגיש הכי פגיע.

סליחה
זמן לסגור חשבון.

לעולם זו מילה גדולה - גדולה מידי.

אוטוביוגרפי
כבר כמה חודשים שאני לא יודע לענות לשאלה פשוטה כמו מה שלומך.

אני חושב איך להתחיל אבל תמיד יוצאים לי הדברים הלא נכונים.
אני לא מצליח לכתוב, להעביר את מה שאני באמת רוצה שידעו.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
כרזה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
טקסטואלי
אל היצירה




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
הלכתי לזה
שהמספר שלו
באיי.סי.קיו
הוא
6000000
אבל הוא לא היה
מעניין...

פרעושית משלשלת


תרומה לבמה





יוצר מס' 8612. בבמה מאז 27/12/01 1:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנידס הלפ
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה