|
Hopelessly drifting
Bathing in beautiful agony
I am endlessly falling
Lost in this wonderful misery
אני עדיין לא לגמרי יודע למה פתחתי את ארון הבגדים הישן שלי
|
אני מביט מהצד על התהלוכה,
מתענג על הידיעה שאני עומד בראשה
|
וביום ההוא, הנחתי את כל הקלפים על השולחן,
היה לי נדמה שכעת הגיע הזמן.
|
ציירי לי גבולות
הציבי לי מגבלות
|
דבר אלי, הפציר בי הקיר,
חרוט את שמך עלי -
ואשמור אותו, חקוק לעד.
|
אינני יותר
מעוד דז'ה וו
במוחו של האחר
|
אני מצטער מראש
על כל הסבל שאגרום
ועל מה שלא תדעי
|
רואה אותך מחייכת
טועם את טעם חיינו הנהדרים
|
כמה פעמים כבר הייתי כאן
נחבט בין קירות המוסר
|
לא עוד רגשות, אנני מסוגל להכילן,
לא תיארתי לעצמי שאני עדיין כה פגיע.
|
למה לא שתקת? מה היה כל כך דחוף לספר?
שרפת את הגשר, מתי כבר תתבגר?
תפסיק להיות כל כך אנוכי, אתה חסר משמעות!
די כבר, נמאס, עוד פעם עשית שטות!
|
מס שפתייך כלחשוש השרף.
משתרך ומלחשש, מסלף ומצעף.
הבל פיך, משמיץ ומלעיז.
|
נופל מהשמים
מוטל על הגרדום
יורד מהמזבח
מתרפס במקום
|
נפרדנו כך,
אני לדרכי שלי -
ואת, בשלך.
|
עד כאן, עברתי את הגבול
דועך ונעלם, מוכה וחבול
|
הייתי הדום לרגליך,
מסעד לידך הכמושה -
אשר לנגיעתה ייחלתי.
|
סגרתי את הדלת שפתחו לי בפניי
לא רציתי לחלוף בעדה
לא הייתי מוכן לקראתה
|
הרגע הזה ביום
הרגע הזה בחיים
|
את רואה אותו
מתחבא בגלוי
נעלם בעצמו
דעתו מתפוגגת
בעמקי מבטו
|
רציתי לכתוב לך,
אבל לא ידעתי מה.
רציתי לכתוב לך,
אבל לא היה לי זמן.
רציתי לכתוב לך,
אבל אני שמח שאת כאן.
|
לא ממש שלם, אסופה של מספר חתיכות.
לא ממש מושלם, נותרו עוד כמה דקות
|
שוב הבדידות הובילה אותי אנה, בצוק העיתים, לצוק העיטים, שעל
שפת התהום.
משב רוח מכה בי, קורא לי, דוחק בי ליפול.
|
|
|
"מתישהו בעוד
אולי אלף שנה של
תהליך
אבולוציוני
הג'וקים יהיו
עמידים לא רק
לכל הכימיכלים
שנרסס אותם בהם
אלא גם יפתחו
עמידות לנעל
בית... אז מה
תעשי אז?!"
"אשתמש בסנדל".
אחת משוחחת עם
אחותה הקטנה על
אבולוציה. |
|
