|
Hopelessly drifting
Bathing in beautiful agony
I am endlessly falling
Lost in this wonderful misery
אני עדיין לא לגמרי יודע למה פתחתי את ארון הבגדים הישן שלי
|
אני מביט מהצד על התהלוכה,
מתענג על הידיעה שאני עומד בראשה
|
וביום ההוא, הנחתי את כל הקלפים על השולחן,
היה לי נדמה שכעת הגיע הזמן.
|
ציירי לי גבולות
הציבי לי מגבלות
|
דבר אלי, הפציר בי הקיר,
חרוט את שמך עלי -
ואשמור אותו, חקוק לעד.
|
אינני יותר
מעוד דז'ה וו
במוחו של האחר
|
אני מצטער מראש
על כל הסבל שאגרום
ועל מה שלא תדעי
|
רואה אותך מחייכת
טועם את טעם חיינו הנהדרים
|
כמה פעמים כבר הייתי כאן
נחבט בין קירות המוסר
|
לא עוד רגשות, אנני מסוגל להכילן,
לא תיארתי לעצמי שאני עדיין כה פגיע.
|
למה לא שתקת? מה היה כל כך דחוף לספר?
שרפת את הגשר, מתי כבר תתבגר?
תפסיק להיות כל כך אנוכי, אתה חסר משמעות!
די כבר, נמאס, עוד פעם עשית שטות!
|
מס שפתייך כלחשוש השרף.
משתרך ומלחשש, מסלף ומצעף.
הבל פיך, משמיץ ומלעיז.
|
נופל מהשמים
מוטל על הגרדום
יורד מהמזבח
מתרפס במקום
|
נפרדנו כך,
אני לדרכי שלי -
ואת, בשלך.
|
עד כאן, עברתי את הגבול
דועך ונעלם, מוכה וחבול
|
הייתי הדום לרגליך,
מסעד לידך הכמושה -
אשר לנגיעתה ייחלתי.
|
סגרתי את הדלת שפתחו לי בפניי
לא רציתי לחלוף בעדה
לא הייתי מוכן לקראתה
|
הרגע הזה ביום
הרגע הזה בחיים
|
את רואה אותו
מתחבא בגלוי
נעלם בעצמו
דעתו מתפוגגת
בעמקי מבטו
|
רציתי לכתוב לך,
אבל לא ידעתי מה.
רציתי לכתוב לך,
אבל לא היה לי זמן.
רציתי לכתוב לך,
אבל אני שמח שאת כאן.
|
לא ממש שלם, אסופה של מספר חתיכות.
לא ממש מושלם, נותרו עוד כמה דקות
|
שוב הבדידות הובילה אותי אנה, בצוק העיתים, לצוק העיטים, שעל
שפת התהום.
משב רוח מכה בי, קורא לי, דוחק בי ליפול.
|
|
|
-כמה פעמים ספרת
עד עשר?
-המון.
-וקרה משהו?
-שום דבר.
ראיון עם הסופר
עד עשר. |
|
