|
BIRD
בפנים בער הכאב באש לוהטת, מאכלת,ורצונות מנוגדים: להמשיך
ללכת, לא לחדול לעולם, אך גם עיפות גדולה ואינסופית- ואולי רק
תיתן מנוחה לראש העייף, ללב הכואב מלהרגיש...
וכמן פיקסו, גם לה היו תקופות חיים שלמות, עצובות, שציירה רק
בכחול...
|
בבור
אלף גופות
(ואימא ואבא ואחותי הקטנה)
ויודה
|
אילן לא מחייך. לך תספר לה על הלילות בלי שינה. לך תספר לה על
הקולות המוזרים, המבועתים של עדי בוכה במעין צרחה שקטה, בקול
דק ומתמשך כיללה המוציא אותו מן הדעת.
|
מה את חושבת לעצמך.
מה את היית עושה שם, בימים ההם בזמן הזה.
|
ורק שלא
יגמרו לנו ביחד
המילים.
|
אמרו עליה
מבריקה
חברותית
שמחה מאוד
|
ראיתי: רגש אשמה הולך ברחוב
מלא אנשים צודקים
מסתתר בפתחי הבתים
מעילו השחור
נוגע לא נוגע
|
לכי תסבירי להם שאת
כבר חודשיים
רואה רק שחור.
|
התסלחו לאובד
שהחושך בלע
את ליבו הצועק?
|
התנועה עומדת שעה דומיה
לזכר ששת המיליונים הבאים.
|
ילדות שלי: העצב תמיד נגע
בים אחר
חבוי
|
כאן משיגים פרטיות בעזרת כף יד
ראש מורכן אל המושב שלפניך
דיבור שקט
|
|
|
דבר טוב קרה
בהתרסקות המטוס
הרוסי לים
השחור,
לפחות לא יהיה
כאב ראש לחברה
קדישה...
'כן לקבור, לא
לקבור, ליד
הגדר, מתחת
לסדין, ליד עץ'
שקועים בים בלי
הצרות, קבר אחים
בשיתוף
פלנגטונים או
איך שלא קוראים
להם...
רוסים לך ת'זכור
שמות.
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, לובובניק
שלא מתבייש! |
|
