[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי נוה כהן

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בדרך אימא התחילה לצעוק כמו משוגעת, מחזיקה בשניי כפות ידיה את
הבטן, לא הבנתי למה היא צועקת ככה, ידעתי שגם אבא לא מבין למה
היא צועקת ככה, ידעתי, כי הוא שם את הקסטה של חוליו אגליסיס
בפול ווליום.

פואנטה
היא אמרה לי, תזיין אותי כמו שאתה מדבר, זרקה את ראשה אחורה
ואותי זה קצת בלבל, לא יודע למה באותו רגע קמתי, רכסתי את
המכנסיים ועזבתי את החדר.

רק יום הזיכרון לחללי צה"ל? היה מתקרב, מה מתקרב, אפילו שבוע
לפניי שהמורה אסתר התחילה לתלות בהידור רב את סמליי היחידות
השונות על קיר הלבן שמחוץ לכיתה. יעקוב היה כבר עם החזה מנופח

"בדרך חזרה תביא לי Marlboro lights ", היה צועק לי מהחלון ,
ואני הייתי עונה לו בשאגה, "אין בעיה סופרמן", הוא היה רק
מחייך ואחר כך ממשיך בגיהוץ עדין של הגלימה.

עם דבר או שניים הסכמתי או שתופעת הזמן שקיבלה משמעות אחרת,
השרישה בי. במקביל, דבר אחד הזמן לא יכל לתת תשובה. היה זה
השעמום שאכל בי והכריע יותר מהתולעת שיושבת במרכז הגולגולת
ומנסרת בכרסומים איטיים כבר יומיים שלמים.

שבוע עבר בלי שום קשר לזמן, פשוט ידעתי כי הם הגיעו שוב, ראיתי
אותם נכנסים מין השער, אימא כבר הספיקה לתת שני מופעי התעלפות
לפני שהספיקה להגיע לחלקה שלי.




הלאה האח
הגדול!







רוני דואני


תרומה לבמה





יוצר מס' 10870. בבמה מאז 27/2/02 3:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנוה כהן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה