|
לתדהמת חברי לא היססתי. עשיתי דרכי בריצה במעלה המדרגות. הדלת
הייתה פתוחה לרווחה.
"בוא בוא" היא קראה לעברי מקצה המסדרון. קרבתי אליה מחייכת,
מנסה שפניי לא יסגירו כמה מוזר לי המעמד.
|
שקועה במחשבות, לא שמה לב איך שכניה לתא פתחו בסעודה הגדולה
ואיך ממש מולה התיישב אותו בחור, ובעיניו, אותו חיוך קטן של מי
שמצא את אשר חיפש. מזדקפת לאיטה, נפרדה מהנינוחות שהשרו עליה
שכניה המשפחתיים.
|
החיים לך אתגר
חושב על המחר אך,
מחייך בהבנה
לכל תוספת "מרנינה".
|
הבית שלי, בית הורי של אתמול
האור בחדרי, העץ שממול
היה שם תמיד כבן משפחה
בית קטן, סיפור אהבה.
|
פעם חלפו על פנינו,
גברים נחושי צעדים
ניחוח גברות באפנו
טיפוף עקבים דקים
|
מתרווח בכורסה
משתחרר (מעניבה)
משיל זוג נעליים
מעט מן המשא
|
בפינה מנורה דולקת
אורה מרכינה
מעבר לקיר
בבית הקרוב
|
לילה שלם
חלקנו,
כמעט ולא דיברנו.
הוא ליד אימו,
אני ליד אימי.
בבוקר חייכנו
והלכנו.
|
כל גברת,
אישיות משלה
והוא סופג בחיוך
כל דרישה
|
בדרכה, ממהרת
עיקבותיה,
שובל רענן
אופטימיות
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
'דוגרי, לא כייף
להיות כוסית.'
כוסית בדילמת
הקיום האנושי |
|
