|
ובמקום בו
קרעו עיניה מרחבים אופקיים ושדות ימיים -
נסקה אנכית
|
בלילות שקופים
חדורים קרעי ים
להשיט בהם צחיחותי
|
מבעד לחריצי החושך
נשקפו אליה
חרציות צהובות
|
ניצוצות
כבוייבם בעזבונם
ודמע רווי
|
את אצבעותיה שלחה
לגעת באש
|
לשווא חיפשה את
קו האופק
ביקשה לגעת בעולם של אלוהים
|
|
|
הפלסטיקאים
מעטים, הו, כל
כך מעטים! |
|
