|
ובמקום בו
קרעו עיניה מרחבים אופקיים ושדות ימיים -
נסקה אנכית
|
בלילות שקופים
חדורים קרעי ים
להשיט בהם צחיחותי
|
מבעד לחריצי החושך
נשקפו אליה
חרציות צהובות
|
ניצוצות
כבוייבם בעזבונם
ודמע רווי
|
את אצבעותיה שלחה
לגעת באש
|
לשווא חיפשה את
קו האופק
ביקשה לגעת בעולם של אלוהים
|
|
|
כשאמות, אני לא
רוצה שום נאומים
בהלויה, רק
סלוגנים,
ושהמצבה תיהיה
בצבע כתום, ושלא
יהיה כתוב שמי
האמיתי רק שמי
בבמה...
אבל רגע, בועז
לא אישר את השם
שלי,
לא חותם
בפרנציפ, מה
תעשו לי!? |
|
