|
ובמקום בו
קרעו עיניה מרחבים אופקיים ושדות ימיים -
נסקה אנכית
|
בלילות שקופים
חדורים קרעי ים
להשיט בהם צחיחותי
|
מבעד לחריצי החושך
נשקפו אליה
חרציות צהובות
|
ניצוצות
כבוייבם בעזבונם
ודמע רווי
|
את אצבעותיה שלחה
לגעת באש
|
לשווא חיפשה את
קו האופק
ביקשה לגעת בעולם של אלוהים
|
|
|
אז מה אם השירים
שלי חרא?
גם החרא שלי חרא
אבל לי הוא מריח
טוב. |
|
